ג'ו הרדינג (קוני נילסן) היא מתורגמנית מדנית לאנגלית, אם לבן ובת, המתגוררת עם בעלה רוב ברובע אמיד באזור כפרי מרהיב בעיר חוף בבריטניה. ג'ו נופלת מהמדרגות בביתה, וכשהיא מתעוררת בבית החולים היא מגלה כי שנת חייה האחרונה נמחקה מזיכרונה. בשבועות ובחודשים הבאים, לאחר שהיא חוזרת לביתה, ג'ו מנסה לשחזר בעזרת איסוף אינפורמציה ממשפחתה ובעזרת הבזקי זיכרון החולפים מול עיניה מה אירע בשנה האבודה, ואט־אט היא מגלה שחייה כלל וכלל לא היו שלווים ונעימים כפי שהסביבה וגם היא עצמה מנסה לצייר לה.

רשימת הדברים הבלתי נעימה שהיא מגלה לגבי עצמה ארוכה. היא הייתה, מתברר לג'ו, שיכורה בזמן שנפלה במדרגות. זו לא הייתה, אגב, הפעם הראשונה שהייתה שיכורה בתקופה האחרונה. היה לה רומן, או לפחות סטוץ של פעם אחת, עם גבר צעיר שבקרוב יהיה, לא פחות, בעלה של בתה. היא ניסתה להפריד בין בנה הגיי לבן זוגו. חברתה הטובה, אמו של הבן זוג, חדלה לדבר איתה בעקבות כך. גם מעבודתה היא פוטרה.

הרשימה הנ"ל מפורטת כאן גם מכיוון שאין לה השפעה על העניין של הצופה בסדרה וגם מכיוון שמטבע הדברים אין לה השפעה טובה על מצב רוחה של ג'ו המדוכדכת ממילא. ומכאן נולד המאפיין המנדנד ביותר בסדרה: שישה פרקים ניתנו לה בידי יוצרה ובכל הפרקים ג'ו בדיכאון.

ג'ו בוכה, ג'ו דומעת, ג'ו מסויטת, ג'ו מאוכזבת, ג'ו מנסה להיזכר ונכשלת והיא בוכה, דומעת ומסויטת גם יחד - מתישהו אומר הצופה לעצמו - גם הסבלני במיוחד - יאללה, מספיק עם היבבות שלך, נכון שהמצב שלך לא משהו, אבל אחותי, את מה זה מנדנדת, אז תני קצת גז. מה את אומרת?

זה לא שהסדרה רעה. הרעיון לגמרי לא רע. אבל הניג'וס שבה, שרק יהיה בריא. באוויר מרחף כל הזמן הרמז לאיזה עניין גדול, סוד, אולי פשע גדול, אבל חולף עוד פרק ועוד פרק, והעסק רק מתעכב. וכדי להעצים את הניג'וס מוחשד מהרגע הראשון רוב, בעלה של ג'ו, באיזו קומבינה.

דבר לא נאמר באופן מפורש, רק האוויר שמסביב לרוב מקבל עוד שפריץ של ריח רע. הנה מתברר שלא סיפר לג'ו דבר נוסף (“אבל ג'ו יקרה, לא רציתי במצבך להעכיר את רוחך"), וכעבור רבע שעה חוזר הניגון על עצמו - שוב לא רצה בגלל מצבה להעכיר את רוחה, אז הסתיר ממנה עוד משהו. וכדי להעניק לו עוד משיחת צבע מחשידה דואגים יוצרי הסדרה לא ליצור בינו לבין ג'ו כל אינטימיות: חיבוקים דלילים, נשיקות חטופות על הלחי, בלי יד שובבה מתגנבת בין השמיכות, בלי התפלחות למקלחת, רק חבר לכל עת. ידיד בעת צרה.

ככה שהטריקים בסדרה גלויים, מה שהופך אותה אגב קשה לבינג'. כמה כבר אפשר לראות ברצף מאותו דבר. ראית פרק אחד, דלג לפרק שש והרווחת ארבע שעות בחיים. טיול נעים.

לראות או לוותר: הכי בטוח לא לראות. בדוחק אפשר לראות ולהחליט אחרי שני פרקים. בטח לא לפנות לקראת הסדרה שבת שלמה.