אופק לוי הוא דייר שעל פניו היה אמור לרגש אותי כבר מתחילת העונה. יש לו סיפור ילדות על חרם קשה שעבר, כזה שאתה גאה שהאח הגדול בחר לתת לו במה, בדיוק הנושא הבוער שעל סדר היום, סליחה, הנושא שתמיד היה בוער על סדר היום מאז ועד היום.
לאופק יש את כל התכונות הנדרשות בשביל לבלוט על פני הדיירים האחרים, עלם צעיר, רק בן 21, בתחילת חייו הבוגרים, שמתבטא כמו גבר עם ארבעים שנות ניסיון, העומק הלשוני, אוצר המילים, התיאורים הציוריים, התיאטרליות לעיתים המוגזמת מדי, המבט החודר והעמוק, הבגרות, הראייה המיוחדת, הערכים, המסרים החשובים שהוא מעביר, תמיד מאתגר לשמוע ולצפות בו.
אבל יחד עם זאת, מצאתי את עצמי לכל אורך העונה לא מתחברת לאופק. לא מצליחה להבין למה, אבל לא מתחברת ברמה הרגשית. כן מעריכה מה שרואה, אבל לא מרגישה, כואבת או מזדהה עם תחושותיו בבית. חשבתי שייתכן כי זה בגלל שהוא מתפלסף מדי לטעמי, או שאולי כי זיהיתי שהוא רוכב יתר על המידה על סיפור הקורבן שהיה, בכדי לשעוט קדימה אל ספת הגמר. לעיתים האמנתי לו, לעיתים פחות ויש גם שחשבתי שזה משחק מוגזם, בשורה התחתונה, מעולם לא הרגשתי צורך לעטוף, לחבק ולהתחבר.
אבל, אתמול זה סופסוף קרה, רגע הקליימקס של אופק העונה, האירוע המכונן התרחש בחדר האח הגדול, כאשר אופק הגיע לפרוק את אשר על ליבו לאחר שהואשם על ידי טליה כי הוא מתנשא, תוך כדי שהיא הסבירה שהוא גם ציני וגורם לאחרים להרגיש קטנים. סופסוף הוא גרם לי להתחבר, ואפילו להרגיש לחלוחית קטנה בקצה העין של הזדהות עם כאבו.
על פניו, המילה מתנשא היא לא עלבון שאמור לגרום לאדם להישבר ולבכות את נשמתו, אבל דווקא אצל אופק, זה נוגע בנקודה הכי רגישה, כי איך אדם שעבר בעצמו חרם על ידי ילדים אחרים שהתיימרו להתנשא מעליו, זוכה בתואר המפוקפק הזה. ועוד על ידי מי? על ידי הדיירת שהוא מנסה לכבוש את ליבה כבר מתחילת העונה ונוחל אכזבה. פתאום הסיפור של אופק שעיצב אותו והפך אותו לעלם צעיר אינטליגנט ועמוק, קיבל יותר משמעות ואותנטיות.
אני אתעכב על כמה משפטים חזקים שנאמרו על ידו בחדר האח ששבו את ליבי זה התחיל מכך שהתנצל "אני מתנצל אם חס וחלילה הקטנתי מישהו או השפלתי", כמו כן הסביר, "במה יש לי להתנשא פה על מישהו, כל החיים שלי התנשאו עליי השפילו ורמסו אותי. בחיים לא חשבתי שאני מעל מישהו". והשיא היה כשאמר: "מה שמרגיז אותי זה הדיסוננס הזה".
אופק בולט בזכות עצמו, אבל בין היתר בזכות הרומן הלא ממומש שלו עם טליה שבעיני הוא הרומן האמתי והמעניין של הבית. כי הוא רוצה אותה כבר מתחילת העונה, אבל מבין שהיא לא שם באותו מקום כמו שלו, בגלל פער הגילים או מה שלא יהיו סיבותיה, אז הוא נלחם בעצמו וברגשותיו, מתרחק כדי לא להתבזות, או להיקשר יותר מדי, הוא שומר על ליבו שלא ייסדק (אני עצבני על עצמי על הסיטואציה הזאת שכבר חודש וחצי אני רוצה לעשות לה קאט ולא עושה). וככל שהוא מתרחק יותר ויותר ככה היא, טליה שלא רצתה, מתקרבת יותר ויותר, נקשרת ובפרק אמש זה היה ניכר שהיא לגמרי מאוהבת.
תיארה זאת דינה בפני אופק שיודעת לנתח מצבים בחוכמה ממרום גילה, היא "אוהבת אותך אבל לא רוצה להודות כי היא מתביישת מהמשפחה". אישה לא תיעלב ככה מגבר אם אין לה רגשות כלפיו, העיניים שלה והחיוך הקטן כשהיא מישירה לו מבט מסגירים את תחושותיה הכנים. לא המפגש אתמול של בר ואליאב, לא הזוגיות הלא פוטוגנית שהייתה בין דיאן ונתנאל, גם לא דניאל ואילנה, ובטח שלא משולש האהבה של שרין שחף ומשה שכל אחד רוצה את מי שלא רוצה אותו, הרומן של טליה ואופק הוא הרומן האמיתי של העונה.