"חיי הסקס של נערות הקולג'", הוט VOD, NEXT TV
חיי סקס, נערות קולג', הדמיון ממריא השמיימה וגם למטה מזה עוד לפני שמסתיימות כותרות הסדרה. בפועל, מה שמתרחש על המסך, עם ובלי קשר לסקס, מעלה במהירות את השאלה למה מישהו טרח בכלל לייצר את הזוועתון הזה. הנה תקציר העלילה: ארבע נערות מסיימות תיכון ומגיעות ללימודי השנה הראשונה בקולג'. אחת מגיעה מעיירה קטנה, שנייה בת סנאטור ממנהטן, שלישית מנסה להיות קומיקאית ורביעית כבר שכחתי.
לא שזה חשוב. כל הדמויות כל כך שטוחות. ההומור מוגזם, או דל, כאילו נזל ממכונה מקולקלת. לומר שהדאחקות לא מצחיקות יהיה עלבון לבדיחות קרש. אפילו הסקס של נערות הקולג' משעמם. כבר עדיף לשבת ולצפות במסך כבוי. כאמור, לא מובן למה יצרו את הדבר הזה ולמה הוא משודר. הצלחתי להחזיק מעמד חצי שעה מול הזוועות האלה, עד שכשל כוח הסבל וברחתי. עשו לעצמכם טובה ואם נפלתם על הסדרה הזו - ברחו לחדר השני.
"העובד המרוצה", יס דוקו
הרעיון דווקא שובב ויוצא מזווית ראייה מקורית. לפני מאות שנים, טוען הסרט, העבודה הייתה קשה, פיזית, ההמונים לא דיברו על סיפוק אלא רק על לשרוד, להביא די מזון הביתה. אחר כך באה המהפכה התעשייתית. בתחומים מסוימים נרשם שיפור. הפריון גדל, המוכשרים בניהול ובמסחר הצליחו, אבל סך האושר באוכלוסייה נותר על הפנים. הם שימשו כחלק נוסף, בשר ודם, היכן שעדיין לא ניתן היה להחליף אותם במכונה, אבל העבודה הייתה מונוטונית, התמשכה על פני שעות אינסופיות ושוב לא ניתן היה לדבר על סיפוק. על לצאת מהדעת מרוב שעמום בהחלט ניתן היה לדבר.
בואו של העידן המודרני הבטיח רבות. המחשבים נולדו. עמם הרובוטים. עולמן של העבודות המשעממות התכווץ באופן דרמטי. ואיכשהו, למרות כל הקדמה והמאמצים, העובד ממשיך לפהק. הסיבות רבות - הרעש באופן ספייס, ריבוי ישיבות ארוכות ללא צורך, הרצאות להגברת מוטיבציה, ריבוי בוסים - אז מה קורה פה לכל השדים? מה עוד הוא רוצה העובד המעצבן הזה, שעם כל השיפורים שנעשו למענו לאורך מאות שנים, הוא ממשיך להשתעמם ככה?
ובכן, את התשובה קשה מאוד ללמוד מתוך הסרט הזה, כי אף על פי שהשאלה המרכזית בה ראויה לאזכור ולתשומת לב רבה, ולמרות ההבטחות כי מדובר במוצר קולנועי שנון, מתובל בהומור שחור, מה שנמרח על המסך הוא עיסה אטית המעקרת כל אפשרות לשנינה באופן שמוציא מהדעת, בקול מונוטוני ולחשני, כאילו שמטרת יוצרי הסרט היא להשיב את הצופה לימי טרום המהפכה התעשייתית, לשעמם אותו, להרדים יותר, לבאס אותו עד העצם, כמו שביאסו את האריסים בשדותיו של בעל האדמות, עד שברגע אחד זועקת הנשמה: די. איני יכול יותר. ואוסף האריס את השלט הרחוק בידיו ונמלט אל אדון אחר, במצודה אחרת, בערוץ אחר, ששם, גם אם מדובר בערוץ הרומני בלי תרגום, באמת שטוב יותר.