״טראמפ: גישה חסרת תקדים״, דיסקברי+, יס

הבטיחו גישה חסרת תקדים למשפחה המלכותית לשעבר. בפועל התיישבו כמה טראמפים לראיונות יח"צ, ויצא לנו דבש מתוק לראש השנה

הזמן הוא השבועות האחרונים במסע הבחירות לקדנציה שנייה של דונלד טראמפ כנשיא. צוות טלוויזיה מקבל גישה חסרת תקדים אל הצוות הנשיאותי האחראי לקמפיין, כאשר את עיקר הקמפיין מנהלים ילדיו של טראמפ, איוונקה ודונלד ג'וניור. התוצאה היא סדרת הבולשיט - לא פחות - הזו.

אל החדרים הסגורים, שם מתנהלת הפעילות האמיתית, הכניסה למצלמות הטלוויזיה נאסרה. זה באשר לגישה חסרת התקדים. איוונקה ודונלד ג'וניור המתרוצצים ברחבי המדינה העצומה מספרים על ימין ועל שמאל כמה נהדר היה אבא דונלד בילדותם. עין בלתי מקצועית תזהה מיד שדונלד ג'וניור הוא רובוט חסר יכולת לחייך, ואיוונקה מסחררת אבל בו בזמן גם פקעת עצבים מהלכת, ואולי קלינאים יכולים למצוא קשר לילדותם הנהדרת עם אבא, אבל זו רק כאמור התרשמות של עין בלתי מקצועית.

בספר "אש וזעם", שכתב העיתונאי עטור הפרסים מייקל וולף על שנת כהונתו הראשונה של טראמפ, מתואר הבית הלבן כקן צרעות מטורלל, שאיש - גם דונלד ג'וניור, גם איוונקה, גם בעלה ג'ארד קושנר וגם היועצים הרבים האחרים - לא חמק מאופיו ההפכפך והסוער של הנשיא, ותקוותם הגדולה של כל אלה שבאו איתו במגע, כולל ילדיו האהובים, הייתה שאבא המטורלל התעורר על הצד הנכון.

התזזיתיות של טראמפ, חוסר יכולתו להתרכז, העלבון האינסופי מהתקשורת הביקורתית כלפיו (איוונקה: "הוא היה אומר, בטח אני עושה משהו מאוד נכון אם ככה הם מבקרים אותי") עד כדי כך שביקש במפורש מהתקשורת שתרד ממנו קצת - כל אלה אינם מוזכרים בשיר ההלל המתוק־מתוק הזה, המתהדר בתואר "בעל גישה חסרת תקדים". התיישבו כמה טראמפים מול מצלמה לראיונות יח"צ, סיפרו כמה הכל נהדר, וקראו לזה סדרה. הכל באמת עבד נהדר - לא לחינם יושב עכשיו בבית הלבן דונלד טראמפ.
לראות או לוותר: שישה פרקים מזה? בחיים לא.