זה היה ב־2 לחודש נובמבר 2003, שמונה ימים לפני שחגגתי את יום הולדתי השמיני. נפל דבר בישראל, קרה משהו מאוד משמעותי בחיינו ואפילו לא ידענו עד כמה - באותו יום הגיעה למרקע התוכנית הראשונה בהחלט של ארץ נהדרת. קצת אחרי שהתחלתי לזכור את עצמי, הקפדתי לשבת מול הפאנל המשולהב. לא תמיד הבנתי הכל, אבל הייתי מרותקת, ושם אני חושבת שהתאהבתי בלדעת והתאמתי את עצמי לקצב התזזיתי של המדינה הזאת.
"סחרחורת מהלחץ": מה קרה כשכוכבי העונה הראשונה של "ארץ נהדרת" נפגשו?
וקלישאתי ככל שזה יהיה, השאר היסטוריה. באותו רגע ב־2003, ארץ נהדרת שינתה את כל מה שאנחנו יודעים על הארץ ההזויה והנפלאה שאנחנו שוכנים בה, ומאז ועד היום, עת העונה ה־20, לא זזתי מהמסך, תוהה כל פעם מחדש איך היינו חיים בלי הטורטלים, הפילוסים, אשר בן חורין, שאולי ואירנה, ראובן ואסתי, ועוד כל כך הרבה דוגמאות שיגיעו עד לסוף הדף ואחריו.
חברי הקאסט הראשונים אמנם התחלפו שוב ושוב, דמויות, לא עלינו, הלכו לעולמן או סתם נעלמו מהרדאר, אבל המסורת הזו נשארה, גם במלחמות, גם בבחירות, אפילו במגפה שתפסה אותנו לא מוכנים בעודנו ממלאים בהיסטריה את הבית בנייר טואלט וביצים, ולאף אחד לא היה ספק בכך. יותר מזה – כנראה שמדובר באלמנט היחיד ששמר אותנו מאופסים פחות או יותר במשך כל כך הרבה זמן ברצף.
אז מההתחלה החגיגית חלפו 19 שנים ו־20 למניין העונות, וכמה סמלי, נכון ומרגש זה לעשות מפגש מחזור כמו ששודר אתמול, שיחד עם להצחיק עד דמעות עשה קווץ' של געגוע בלב, מהול בשמחה מכך שממש לא מדובר בסוף. מלבד הקלאסיקות מכל העונות, מטיבי הלכת מביננו זכו לתזכורת גם לרגעים שהתקבלו, לפחות בהתחלה, כשנויים במחלוקת, ביניהם הרימייק לרפסודיה בוהמית של קווין על פרשת אלאור עזריה, העדכון מחוץ לבית החולים בו אושפז אריק שרון, ואפילו מערכון די חדש שנצרב בתודעה – מסיבת רווקות שתמה במתנה לכלה שמתבררת כאקדח, תמונת מראה מחרידה למקרים הרבים מדי של אלימות ורצח נשים בישראל.
בין לבין חזרו כוכבי התוכנית לרגעים הגדולים, לפחות שלהם, וגילו לנו את מה שתמיד רצינו לדעת: מיהם הפוליטיקאים שפגשו במקרה והיו חייבים להגיב על החיקוי, או מאיפה קיבלו השראה לדמויות שהפכו לאהובות ממאית השנייה הראשונה. מה שהיה מפתיע הוא ראשית הדרך, שעד לצפייה לחלוטין לא היה לי מושג ממנה. מסתבר שהתוכנית, המזוהה כל כך עם אולפן חדשות אלטרנטיבי או נבחרת חדשות משופרת, החלה בעצם כסוג של סאטרדיי נייט לייב, תוכנית מערכונים חמושה בלהקה וצועקת אמריקה. העיקר שבסוף חזרו לחזון המקורי.
אחרי הסיפורים, הספוילרים, הסודות, הסרטונים מהקראת התסריט והפלאשבקים לכל מה שאהבנו ונאהב, הגיע החלק שהצליח לרגש גם את מי שציפה לצחוק בלבד - כל הקומיקאים שהשתתפו בתוכנית לאורך השנים, 24 ליתר דיוק, התכנסו לתמונה אחת בלתי נשכחת. היו שמונה טייקים לתמונה הזאת, אבל מי סופר. תגידו, מכירים את החשש הזה במאחורי הקלעים של סרטים וסדרות, שאחרי הקאט השחקנים ישובו להיות זרים? בואו נאמר שאתם יכולים להיות רגועים כשזה נוגע לקאסט הנוכחי. ניכר היה בצורה מובהקת שהחברות היא הבסיס ליצירה המדהימה הזאת, מה שבין היתר הוביל להצלחה הכבירה, ואיך לא, לשמונה פרסי האקדמיה הישראלית לטלוויזיה ולתואר אבירת איכות השלטון.
בעודי כותבת את המילים שאתם קוראים כעת בזכות ענקית וביראת כבוד עצומה, אני רק רוצה לומר תודה. ארץ נהדרת הייתה ונותרה המקום הכי שפוי שיש במדינה הזו בתוך קילוגרמים של טירוף, כאילו נעשתה ביד אמן. היא מקפיצה שיחות בנאליות ליד התמי 4 וארוחות חג עבשות בשנייה וחצי, מציבה לנו מראה רצינית כשאנחנו ממש לא בכיוון, ומענישה כשצריך. ארץ נהדרת היא המצפן שלא ידענו שאנחנו זקוקים לו וכעת לא יכולים בלעדיו, ומה שאולי הכי חשוב מהכל – היא גורמת לנו לאהוב את עצמנו יותר כל יום מחדש, על כל החולאים שאספנו בדרך והפדיחות שעשינו בארץ המובטחת ומחוצה לה.