יום כיפור חלף גם הוא ביעף. שוב הבטחתם לעצמכם לא להגזים עם האוכל אחרי הצום, ושוב קמתם עם צרבת אחרי אכילת חצי מהמקרר לפני שיצאו שלושה כוכבים בשמיים.
גם אם הקפדתם על מנהג הצום ופנטזתם על סמבוסק, ובעיקר אם אכלתם וחיכיתם שחבריכם הצמים יחזרו לענות לכם בוואטסאפ, אין ספק שכולנו צריכים להתאושש מכל זה, עד לעוד יומיים שנאכל שוב בכמויוית מסחריות, והפעם בסוכה. ואיך מתאוששים בימינו? נטפליקס כמובן. מוכנים?
מגרש המשחקים האנושי: Human Playground
משחר האנושות, עוד בימים של החיים במערה ומסעות הציד, בוחרים בני האדם להפוך את חייהם לקלילים יותר ולהנעים את זמנם עם משחקים ותחרויות. כשכסף נכנס לתמונה כל הסיפור השתנה, אבל מאז ועד היום, משחקים היו הדרך הבלעדית להשיג כבוד, יוקרה והצלחה בקרב הקבוצה הקרובה, ובמקרה של העולם המודרני בו אנו חיים גם הרבה מחוצה לה.
בדוקו חדש ומסקרן למדי של שישה פרקים מבית היוצר של מיודעינו בנטפליקס, 'מגרש המשחקים האנושי' מעניק לנו הצצה חד פעמית לדרך בה הפך עולם המשחק לשגור כל כך בפינו, כאילו מדובר בעוד התנהגות אבולוציונית, ומאפשר לנו להבין איך המסורת הזו הפכה לסיפור שמגלגל הרים של כסף ומתי הטקסיות התחלפה בהרבה מאוד אינטרסים אחרים.
אם לא השתכנעתם עד עכשיו, הנה מה שבטוח יסגור את העסקה: זוכרים את הקול העמוק של שחקן הקולנוע אידריס אלבה, שוודאי מתנגן בראשכם מהרגע בו קראתם את שמו? אז הוא מלווה בקולו הסדרה המעולה הזאת, שכבר זכתה במקום השישי ברשימת הסדרות האהובות ביותר בארצנו הקטנטונת במהלך השבוע.
לו: Lou
אני לא יודעת אם אתם מאלו שישנים בסוכה הסמוכה לביתכם למשך ימי החג, אבל אם כן – חכו קצת עם הסרט הבא לשנייה בה תשובו לישון בבית, אתם תודו לי. במותחן שלפנינו הכל נראה תמים לכאורה, חוץ מאם ובת שחיות באמצע יער. זו הטעות הראשונה, כי כולנו יודעים שכך מתחיל תמיד סרט מפחיד שבוודאות לא ייגמר טוב.
בלי ספוילרים, נמשיך הלאה. בסיבוב קצר של השתיים בחוץ, הן פוגשות במתבודדת ערירית שחיה ביער בגפה, זאת לאחר שהיא כמעט עולה עליהן ברכבה, וכמו שאומר המשפט הידוע עם הנשק במערכה הראשונה שיירה בשלישית, האם תפגוש שוב במתבודדת לאחר שבתה תיחטף ממיטתה.
במסע הרואי, הן הולכות לחבור ולרדוף אחרי מי שחטף את הילדה, מנסות בכל דרך להבין למה זה קרה ומה רוצים מהן. לאחר מספר רגעים של חוסר וודאות, תבשר הגברת המתגוררת ביער לאם הילדה כי החטיפה הזו ממש לא קרתה סתם.
הרבה פעמים אני מקפידה להזכיר את העובדה שיש המון גרסאות ממיליון ז'אנרים של סדרות וסרטים, והשאלה החשובה באמת היא אם היה פה חידוש, או שאפשר לדלג הלאה לבא שיציג עלילה דומה כמו שני ערוצים בכיפור. כאן, באופן ספציפי, לא הרגשתי שאני צופה במשהו שכבר ראיתי, וזה דבר חשוב. לסיכום: מותח בדיוק כמו שהובטח לנו, הצופים, מקורי להפליא, ולא צפוי בשום צורה. תצפו באור, אפשר גם פלורסנט.
היעלמות בלורנסקוג: The Lørenskog Disappearance
בשנים האחרונות, התווסף ביטוי חדש בעל שתי מילים ללקסיקון של כולנו, שהגיע בכלל מהשפה האנגלית – פייק ניוז, ומשמעותו ידיעות חדשותיות שיכולות להישמע כמו משהו אמיתי, רק שלגמרי לא. בעולם שבו אדם מהקצה הדרומי ביותר של ארצות הברית יכול לשגר שקר מוחלט לישראלי מהגליל העליון בתוך שניות בודדות, מובן כמה מסוכן הקטע הזה של פייק ניוז, בחיבור עם הרשתות החברתיות שיש לכל אחד בכל מקום.
ב'היעלמות בלורנסקוג', שם שמאוד קשה להגיד או לכתוב, נבין את החשיבות העצומה של אמת בפרסום חדשות, ובעיקר מתי השקרים הופכים להיות מסוכנים מאין כמותם. הכל מתחיל כשאשתו של מיליארדר נורבגי נעלמת ללא כל סיבה הנראית לעין, מה שמכניס את כוחות הביטחון למירוץ מסביב לשעון על מנת לשמור אותה בחיים.
כשהמשטרה ניגשת בבהילות לחקירת הסיפור, היא מגלה שמספר מודיעים מעדכנים בפרטים שגויים מתוך הזירה, לצד לא מעט עיתונאים שמחכים לכל פיסת מידע שתגרום להם להיות הראשונים שמביאים את דבר הפרשה. מלבד הרצף העלילתי של הסדרה, הבנוי לתלפיות, הצפייה חשובה לכל מי שרצה להבין איך זה מרגיש לעמוד עם האצבע על הסכר, וכמה קשה להחזיק אותה שם כשכל העולם מחפש תשובות.
פוקמון - מסעות מאסטר: Pokémon - Master Journeys
הייתה קצת מותחת, הרשימה הנוכחית, אני מודה. כנראה שבנטפליקס מודעים לכך שאנחנו ספונים בבתים בין ארוחת חג לקפה ועוגת דבש, ומנסים להוציא אותנו בכוח מהמחשכים ומהספות הטובעניות. אז בואו נעשה רגע שינוי פאזה שיעשה לנו טוב על הלב ויעניק כמה דקות של נחת, מהימים האלה של פעם שהיו הרבה פחות מורכבים. וכשאומרים פעם, הכוונה היא לפוקמון.
אז אש קטצ'אם, לוכד הפוקמונים הבלתי מעורער שנותר באותו גיל בעוד אנחנו התבגרנו והתחלנו לשלם חשבונות, יוצא למסע נוסף עם חברו הצהוב פיקאצ'ו בדרך לתפיסת הפוקמונים האקזוטיים המחכים להם מעבר לים.
יצורים חמודים? יש, ערימות של נוסטלגיה? יש, אפשרות לצפות עם כל המשפחה ולא לחכות שהילדים או האחיינים ילכו לישון אחרי ערימות הסוכר של החגים? בהחלט כן. נשמע כמו כל הקופה, ואפילו הזדמנות נהדרת להתגבש עם קרוביכם הצעירים. בינינו, כיף לצפות בסדרה הזאת גם לבד, ואתם לגמרי יכולים להודות בזה בגאון.
על שידוכים וגירושים: Plan A Plan B
הגענו לקטע שבו אנחנו דנים בנבכיה של פיסת נטפליקס שאמנם מאוד השתדלה, אבל זה לא הסתייע, והפעם – בהודית מדוברת. 'על שידוכים וגירושים', סוג של קומדיה רומנטית שמנסה נואשות להיות אמריקנית, בחורה צעירה העובדת כשדכנית מתחילה לעבוד בשכנות למשרד עורכי דין לענייני גירושים. לכאורה, מדובר בסיפור מעולה, אפילו לסדרה, ויש מצב גדול שזה היה עובד בישראל.
כמו שבטח הבנתם, אחרי היריבות הגדולה בין הצעירה לעורך הדין במשרד הסמוך, שמתבטאת, איך לא, בעקיצות הדדיות ובמשיכות דמיוניות בצמה, מתחיל להיכתב סיפור האהבה שלהם שנתקל בהכחשות הדדיות של שני הצדדים. לא נפלתם מהכיסא אני מניחה.
יש פה ניסיון ברור של היוצרים להלך בין הטיפות, שהסתיים בלהחליק על המדרכה ולעבוד על כולם שהם בכלל קשרו את השרוכים. 'על שידוכים וגירושים' לא מצליחה להיות אמריקנית כמו שקיוותה, נכשלת בלשמור על התרבות ההודית העשירה שהוסיפה כל כך הרבה סרטים הודיים ללקסיקון הקולנוע, ובעיקר נופלת לבור הרעיון הטוב, התסריט הגרוע, והביצוע הנדוש כמו לסיים את צום יום כיפור בעוגה בחושה. לא חייב ללכת על האובייס, אפשר גם אוראו מצופה בשוקולד לבן, או במקרה שלנו – יותר סרקסטי ולא צפוי, פחות בדיחות ניינטיז.