ברוכים השבים לשגרה. איזה כיף. סוף סוף אפשר להפסיק לישון יותר מדי, ולנצל את היום על הדברים החשובים באמת – שעה בכביש לכל כיוון עד למשרד, עבודה בלי נגמרת עם פגישות זום גם בשעות הלילה, ואוכל מזין מהוולט. כמובן שבא לנו חופש עכשיו, אחרי שהתלוננו שנהיה קצת משעמם בין חגי תשרי, אבל זה בסדר, יש גם בשורה מעודדת: הרבה מאוד סדרות וסרטים מעולים הגיעו לנטפליקס. כבר יותר טוב לא?
לאחר המחאה בבריטניה: נטפליקס בהחלטה מפתיעה
הנערה הכי בת מזל בעולם: Luckiest Girl Alive
נתחיל בבשורה החשובה ביותר: לפנינו מונח עוד סרט מדהים בכיכובה של מילה קוניס, אחרי לא מעט קומדיות רומנטיות שלה וכמובן 'ברבור שחור' שהימם אותנו כבר לפני 12 שנים. 'הנערה הכי בת מזל בעולם', מותחן המבוסס על הרומן של ג'סיקה קנול ולמען האמת גם על חייה של קנול עצמה, מלווה את אני.
לכאורה יש לה הכל. היא צעירה ומבריקה, שנמצאת דקה לפני מינוי לתפקיד של עורכת ב'ניו יורק טיימס', הר האוורסט של כל עיתונאי, ובקרוב תינשא לבחיר לבה האהוב והמוכשר. הדבר היחיד שחסר לאני הוא עבר נקי, נטול טראומות מחרידות שמאיימות לפרוץ ולהרוס את מה שנקרה בדרך. ולרוע המזל, זה בדיוק מה שקורה.
בעקבות במאי ששואל אותה לגבי תקרית מסתורית שחוותה בתיכון, אני תיזכר באונס הקבוצתי שעברה במהלך אירוע ירי בבית ספרה, שהותיר אותה מצולקת מכל עבר ובעיקר מלאת אשמה על האופן בו פעלה. בן רגע, כמו לשים נוצות מול מאוורר, מה שבנתה מתחיל להתפרק כאילו לא היה קיים מעולם.
אין עוררין שמדובר בסרט קשה ועמוס בטריגרים, מזהירה מראש באותיות קידוש לבנה. מה שמבדיל בין הסרט הנוכחי לסרט טראומתי אחר שעושה בעיקר רע, הוא העוצמות שיש לאני גם במקומות החשוכים ביותר, והיכולת לתמרן בין שני הקצוות - זה של ההסתרה הכמעט אובססיבית של העבר, ועד לשקיפות מוחלטת שלא מחביאה את הזוועות שהיו בדרך. קוניס אמנם תמיד מדויקת להפליא, אבל הפעם היא פשוט עשתה את זה טוב מתמיד. עדכון חשוב - אתם הולכים להישאר עם בור בלב אחרי סצנת הסיום של הסרט, ובאותה נשימה גם מה זה מרוצים שצפיתם.
הצופה: The Watcher
אם לא שאלו אתכם השבוע האם כבר צפיתם ב'הצופה', כנראה שביליתם את הימים שחלפו בחופשה בחו"ל. אשריכם. מהרגע שהסדרה הקצרה הזו הגיעה לנטפליקס, נדמה שאש בשדה קוצים אפילו לא מתחילה לבטא את הנהירה המוגזמת אליה. ברוב המקרים הללו מדובר בעוד רגע של כגודל הציפייה כך כגודל האכזבה, אך כשמדובר בפרסונה כמו ריאן מרפי, ברור שיש למה לצפות. תרתי משמע.
רק לפני כמה שבועות הפך מרפי את 'דאהמר – מפלצת: סיפורו של ג'פרי דאהמר' לאחת מיצירותיו הטלוויזיוניות הפופולריות ביותר בעולם, וגם 'הצופה' נעשתה בצלמו ובדמותו, על כל המשתמע מכך. בתפריט: משפחה אמריקנית טיפוסית, נורה ודין, נשואים פלוס שני ילדים מתבגרים. כחלק מהחלום האמריקני הם מחליטים לעזוב לפרברי העיר ולבית עם גינה, החלטה שאחרי זמן קצר מתבררת כאיומה.
ובכן, קבלו את הסיוט של כל מי שהגיע לגיל בוגר ומבין עניין: מישהו עוקב אחרי הארבעה הללו, והם מבינים שהם בעצם אף פעם לא לגמרי לבד בבית. ומדובר בחבילה כולה - מכתבים, חיות מחמד שאיבדו כל סימן של חיות ואפילו שכנים שנכנסים להם לוורידים בקטע ממש לא מצחיק.
לעיתים תחשבו שאתם בסוג של היפים והנכונים, גרסת איך לאבד את השפיות בבית חדש. כמה מטורף שזה הולך להיראות, והייתי עדינה בתיאוריי, לא תרגישו שבא לכם לזפזפ. בפעם הבאה שתביטו בשלט תבינו שסיימתם את כל שבעת הפרקים ושכבר שתיים לפנות בוקר. על לא דבר.
תעלומות בלתי פתורות: Unsolved Mysteries
וכמיטב המסורת שלי לפרגן לדוקו שמצליח להיות מפתה מספיק כדי להוציא אותנו מבינג' על סדרות ללא קשר למציאות, קבלו את זה. 'תעלומות בלתי פתורות', כשמה כן היא, חוזרת להרבה מקרים די מחרידים המערבים רצח, פשע, תאונות, או סתם מפגשים בין אנשים מפוקפקים.
אנחנו כבר יחסית מבוגרים, למדנו דבר או שניים בחיים, אז לא מן הנמנע לשאול את שאלת מיליון הדולר - מה הקאצ'? האירועים הללו לעולם לא הגיעו לכדי פתרון שיסביר מה קרה שם. כל מה שנשאר זה סוג של מעשיה, טיוח או פשוט ניסיון להסתיר, כשהאמת היא שמדובר בשקרים.
גם עכשיו, עת יציאת העונה השלישית, שמשום מה מסודרת ככרכים, חוזרים היוצרים אל תקרית עלומה שנותרה ללא הסבר, והפעם עם ספורטאית שנהרגה מפגיעת רכבת סמוך לביתה. ונחשו מה? עדיין קרינג', עדיין נעשה בכישרון, ומעניין באותה מידה.
לשיר: Sing
הסדרות והסרטים שבחרתי עבורכם עד כה לא פשוטים כל כך, אני יודעת. בדיוק בגלל זה, הגענו לרגע שבו מקלילים קצת את האווירה המתוחה עם משהו שהוא במילה אחת חמוד, ובשתיים - ממש חמוד.
במרכז הבמה ניצב באסטר מון, דוב קואלה מתוק ואופטימי שהגיע למקום לא רע בחייו והפך לבעל תיאטרון. כשהוא מבין שעליו לשמור על התיאטרון בידיו בכל מחיר, מון מארגן תחרות כישרונות צעירים, ויוצא עם חמשת הפיינליסטים למסע מטורף של הרבה מאוד אומץ וגם כמה שירים לא רעים בכלל.
אם הייתם סקפטים עד עכשיו, ודאי תשמחו לשמוע שאת מון מדבב מתיו מקונוהיי בגרסתו המקורית, (צביקה הדר בדיבוב לעברית), ואיתו ריס וית'רספון, סת' מקפרלן, סקרלט ג'והנסון ועוד שמות לוהטים בביצה האמריקנית. 108 דקות מהנות לחלוטין, אל תוותרו.
בית הספר לטוב ולרע: The School for Good and Evil
והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה. זוכרים? כך הסתיימו כל סיפורי האגדות שהיו מקריאים לנו לפני השינה. בדרך כלל הייתה שם נסיכה, ואולי נסיך פוטוגני וארמון, בלי חשבונות חשמל ושכירות, בלי טסט לאוטו, ובלי עבודה שצריך לקום אליה בשש וחצי בבוקר. רק להמשיך ולחיות על מי מנוחות.
'בית הספר לטוב ולרע', המבוסס על רומן באותו השם, מחליט ללכת עוד צעד אחורה בהשתלשלות העניינים, ולברוא בית ספר מיוחד שמחלק את התלמידים לנסיכים ואנשי אצולה, אל מול נבלים ופושעים. סופי ואגתה, צעירות שנחטפות היישר אל בית הספר, יגלו בהמשך שהקבוצה אליה שובצו לא מתאימה להן, והן יעשו הכל כדי לחזור הביתה ולהימנע מהגורל המפחיד המחכה בפינה.
הרעיון מגניב, אני מודה. הוא קורץ קצת לחברה שלנו, ולנסיבות חיים שהופכות אדם אחד לכוכב ואת השני לכזה שלא מצליח לפרוץ אף תקרת זכוכית שהוא מתנגש בה. הביצוע, אפעס, מזכיר סרט פג תוקף של דיסני שנשאר יותר מדי זמן מחוץ למקרר. גם אוהבי הפנטזיות למיניהם לא ימצאו את עצמם בתפר שבין דרמת נעורים אכזרית למדי לאפקטים מוגזמים מדי של האנימציה. אם תרצו, החזון – טוב, מה שיצא ממנו – רע מאוד, נדוש ומלחיץ. לעבור הלאה.
