אין מי שלא הזדעזע מפרשת רצח רוז פיזם, הילדה בת ה־4 וחצי שנרצחה בידי סבה ואמה ב־2008, וגופתה התגלתה במזוודה בתוך נחל הירקון כמה חודשים לאחר מכן. אלא ששנים רבות לפני כן אירע סיפור דומה שלא זכה לאותם הדים ציבוריים, וכעת סרט הדוקו “פשע אמיתי: הילדה שנעלמה בחולות” שיצר אלי סניור וישודר הערב ברשת 13 חוזר אל אותו מקרה.
הסרט מגולל את סיפור הריגתה של תינוקת בת חודשים ספורים בידי אביה, ואת הטמנתה בחולות של אשדוד בידי שני הוריה. גופתה התגלתה כעבור כמעט שנה, באוגוסט 1992. גבי דהן, שמרואיין בסרט, היה קצין המודיעין של משטרת אשדוד כשהתיק הגיע לפתחו. “התקבל מידע על בחורה, עולה חדשה מרוסיה, שעובדת במסעדה באשקלון, שסיפרה למישהי שבעלה הרג את הילדה שלהם”, מספר דהן כעת. “אותה צעירה יוצרת איתי קשר, פוגשת אותי ומספרת לי את זה”.
לדהן מתלווה בחקירה אבי זגורי, שהיה רכז מודיעין של משטרת אשדוד. “אנחנו ניגשים לאותה מסעדה, מבררים את שמה של אותה עולה חדשה שעבדה במסעדה”, מספר דהן. “אנחנו מקבלים את השם שלה ואומרים לנו שהיא עזבה ועברה לגור ביישוב בדרום הארץ. אנחנו ניגשים ליישוב הזה, העלייה הייתה בתחילת דרכה, ולא היה קשה למצוא את העולים החדשים. שאלנו איפה גרה משפחה ממוצא רוסי. נתנו לנו מקום. הגענו למקום והתחלנו לבצע תחקור עד שהגענו לדירה. הקשנו בדלת ופתחו לנו את הדלת, נכנסנו. התחלנו לעשות חיפוש, האב הכחיש כל קשר לתינוקת או שהייתה להם בכלל תינוקת”.
“במהלך החיפוש בדירה, שהייתה קטנה, הייתי בחדר השינה עם האמא. ומה שאני מנסה למצוא שם זה ביגוד של תינוקת או צעצועים, בובות, משהו שיוכיח שהייתה תינוקת”, מספר זגורי. “אני מסתכל על שפת הגוף שלה ורואה שהאמא רועדת מפחד לדבר. אני רואה מזוודה מאוד ישנה של עולים חדשים של פעם. ראיתי במזוודה אלבום, אמרתי אולי נמצא באלבום תמונה של התינוקת. אני רואה אלבום שחסרות בו תמונות, כאילו מישהו הוציא משם תמונות. אמרתי לאמא: ‘למה חסרות פה תמונות?’, והיא אומרת: ‘לא יודעת, ככה שמנו את התמונות’. ראיתי שהיא בלחץ ושהיא משקרת.
ראיתי מעטפה של נגטיבים, תשלילי תמונות, הוצאתי את זה החוצה והסתכלתי באור וראיתי תינוקת. אמרתי לה: ‘בואי תראי’. בשלב זה קראתי לגבי. מבחינתנו יש תינוקת ויש תיק ויש הכל. בשלב זה היא נשברה, והתחילה לבכות. גבי בא אליי, והשוטר הנוסף, חזי, נשאר שם. היא סיפרה לנו את הסיפור כשהיא רועדת. לדבריה, התינוקת בכתה, והאבא אמר לה שהיא נפלה. היא חשבה שהוא הטיח אותה. היא סיפרה שהוא אמר: ‘בואי נקבור את התינוקת’”.
מאפס למאה
התמונות שנמצאו בבית הזוג אומנם הוכיחו שלבני הזוג אכן הייתה ילדה, אך לא היה בכך די כדי להוכיח את הריגתה ולאתר את מקום קבורתה. “בשלב זה לקחנו אותם לתחנה, כשהבעל מכחיש”, מספר דהן. “נסענו עם האמא כדי שהיא תצביע לנו איפה הם קברו את התינוקת. היא הצביעה לנו על מקום מסוים ואמרה לנו שבאזור הזה הם קברו את התינוקת, אבל היא הצביעה על אזור מאוד כללי ואמרה שהיא נעצרה שם, והאב המשיך את דרכו וקבר את התינוקת בעצמו. ראינו את המקום, הבאנו את האישה לתחנה וקיבלנו הוראה להעביר את התיק לצוות חקירה מיוחד”.
אלא שדהן וזגורי סירבו לוותר. “בהמשך ביררנו וראינו שאין התקדמות בחקירה, ושלא גילו את הגופה של הילדה”, מספר דהן. “השקענו כי ידענו שיש משהו שמסתתר, לא משהו טבעי. לכן המשכנו והוצאנו את האב מהמעצר למרות שהוא היה באחריות של יחידה אחרת. ידענו לאן בערך הם הלכו, הובלנו אותו למקום. לאחר חקירה ממושכת בשטח, הוא לקח אותנו לזירה גדולה מאוד. אי אפשר היה למצוא שם שום דבר, פשוט דיונות, חולות שלא נגמרים. אבי גילה יוזמה והזעיק שופל של עיריית אשדוד”.
“יצרתי קשר עם אחד המנהלים של העירייה ואמרתי שאנחנו מחפשים משהו, לא אמרתי ‘תינוקת’ ולא כלום, אמרתי שאני צריך שופל”, מוסיף זגורי. “הוא שלח לי בחור שהיה השופליסט של העירייה. אמרתי לו שיתחיל לעבור בקווים מסודרים, להרים כף ולהוריד אותה. היינו שם שעה־שעתיים, עד שראינו את התיק נופל. המראה היה נורא. האב שם אותה בשקית ניילון ובתוך תיק וקבר את זה בתוך החולות”.
“כשמצאנו את התיק, הוא סיפר שהוא לא ידע לטפל בתינוקת. היא נפלה לו מהיד והיא מתה, והוא פחד שיעצרו אותו", מוסיף דהן. "מכאן העברנו את זה לצח”ם (צוות חקירה מיוחד), וצח”ם המשיך את החקירה”.
מה הרגשתם כשגופתה נמצאה?
דהן: “קודם כל, אני לא מאחל לאף אחד להיתקל בזה. זה תחושות קשות, זו תינוקת. מצד שני, כשנכנסנו לחקירה, לא היה לנו כלום, זה לא שאומרים לך ‘X נרצח בידי Y’. זו לא אחת החקירות הקלאסיות. לא היה שם, לא שם משפחה, לא מקום מגורים. יש עובדת בעיר אחרת שהתבטאה שבעלה הרג את הילדה. כשהתחלנו לברר, זה לאט־לאט התקדם. לאט־לאט גילינו שנעשה ניסיון של הסתרה, העלמה ובריחה. כשאתה סוגר את המעגל ואתה מגלה את הגופה, אתה אומר: ‘לא היה לנו כלום ותראה למה הגענו’”.
זגורי: “היו תחושות מעורבות. מזעזע לראות מה מצאנו, ומצד שני, זו סגירת מעגל, הצלחנו להביא אותו לכלא בישראל. ההתמודדות פה היא כפולה, יש תיק רצח אבל אין מתלונן. התחלנו מ־0 והגענו ל־100”.
קראה מהחנות
אחרי מציאת הגופה הודה האב כי השליך את התינוקת לרצפה כי בכייה הפריע את מנוחתו. אחרי חקירת צח”ם והגשת כתב האישום, העיסוק התקשורתי בפרשה היה קטן וכלל בעיקר כתבות בעיתונות המקומית בדרום הארץ. דוח נתיחת הגופה גרס כי המוות נגרם כתוצאה משברים רבים בגולגולת, ולא מנפילה או מכה אחת בלבד. האב, שמרואיין בסרט, הורשע בהריגה ונידון ל־15 שנות מאסר. בעקבות נתוני נתיחת הגופה, עלה קושי להוכיח רצח בתיק. האם נידונה לכמה חודשי עבודות שירות.
“אחרי כמה זמן הסתובבתי בעיר ומישהי קראה לי מאיזו חנות: ‘בוא תיכנס, אתה מכיר אותי?’”, מספר דהן. “זו הייתה האם שקיבלה עבודות שירות במשפט שלה וכבר השתחררה”.
“שניהם היו צריכים לקבל הרבה יותר”, מסכם זגורי.