"אל־שוסמו", מכאן 33
אלמלא יחצנית בדואית חרוצה (אהלן, הדיל) שהתיישבה לי על הווריד ולא עזבה, לא הייתי יודע בכלל שיש בתאגיד ערוץ בערבית (באפיק 33), שהוא מושקע ומטופח, לא סתם מחופף כזה של סמי וסוסו וכל השאר, תוכניות חרטא ברטא, אלא לגמרי איכותי - בעצם כמו כל תוכניות התאגיד, ואפילו מתורגם לעברית.
וזה חשוב. כי - בואו נודה על האמת - שותפינו הערבים במדינה הזו לא באמת מעניינים אותנו. יש לתקשורת הישראלית דרך אחת קבועה לסקר את המגזר: ברהנו טגניה מגיע בלילה לכפר, נגיד, עראבה, בעקבות רצח, מפנה את המיקרופון לדובר מגן דוד אדום, שמספר שניסו להחיות את הגבר אבל נאלצו לקבוע את מותו, מסכם את מספר הרציחות מתחילת השנה, מפנה את המיקרופון לתושב מקומי שמאשים את המשטרה שלא עושה כלום, וזהו. נעבור לתחזית מזג האוויר. גמרנו עם המפגש היומי עם 20% מתושבי המדינה.
ומלבד זה, אין לנו כל ידע או עניין באזרחים הערבים. מי הנועה קירל שלהם, מי הגיא גורביץ' שלהם (שהביא השבוע מדליית ארד בג'ודו באליפות אירופה), מי הטובל'ה חסין שלהם, הגרוסמן שלהם, הטלנובלה ההיסטרית האחרונה שלהם - גורנישט מיט גורנישט מיט דגענצע דקורציה. לא יודעים עליהם כלום ולא אכפת לנו. על הפיצול בחסידות גור אנחנו יודעים. מה גובה מענק החתימה של אוסקר גלוך במכבי תל אביב אנחנו יודעים. כמה הולך לשלם זה שהציץ לעדן בן זקן בחנות אנחנו יודעים. אבל מי אליל הזמר של המגזר אנחנו יודעים? גורנישט מיט גורנישט מיט דגענצע דקורציה.
שלא לדבר על מה שקורה במדינות ערב שמקיפות אותנו, אבל זה כבר סיפור אחר. רגלינו אומנם מבוססות בלבנט, אבל לבנו משוכנע שאנחנו רחוק־רחוק בזוהר המערב. אנחנו בעניין של הבורג שהשתחרר בראש של קניה ווסט והגירושים של טום בריידי וג'יזל. אז נא לא להפריע.
ככה שלא ידעתי, וגם כתולדת מאמצי ההסתרה המוצלחים של התאגיד, שיש בכלל מכאן, ששוכן לתפארת באפיק 33 ולא הייתי מגיע לשם אלמלא כאמור מאמציה של היחצנית הבלתי נלאית. ובוודאי שלא הייתי מגלה שיש שם תוכנית סאטירה בשם "אל־שוסמו", או בקיצור "צ'וסמו", והיא, סיידאתי וסאדאתי, לא פחות ממצוינת.
"צ'וסמו", כמו כל סאטירה, מלמדת על הלכי הרוח של צרכניה, והאויב הגדול בתוכנית האחרונה לפני יום הבחירות היה איתמר בן גביר. בן גביר זכה בתוכנית לנתח נכבד מהזמן, עם דמות שחיקתה אותו ולהקת מתנחלים שמרקדת סביבו. על רקע זה הופנו בתוכנית לא מעט חצים כלפי הציבור הערבי עצמו, אדישותו והכוונה להישאר בבית ולא לצאת להצביע. בין היורים היה "שדר" שיצא לחוש את השטח בראיונות קצרים עם אנשים שפגש ועשה זאת במיומנות הומוריסטית לא פחות ולפרקים גם טובה יותר מיובל סמו. אגב, יש עדות שלפחות חלק מהחצים פגעו, אבל דווקא בציבור אחר: בערוץ 7, המזוהה עם המגזר הדתי, היו מי שהקימו צעקה, כיצד ערוץ טלוויזיה הממומן מכספי הציבור הישראלי כולו מייצר תוכנית כזו בעלת רקע כה פוליטי. ועל זה נאמר, נו, מה יש לומר.
בסך הכל אפשר לומר על "צ'וסמו" שהיא מוצלחת מאוד. פוליטית מאוד, אינטליגנטית עד מאוד לפעמים, נושכת באופן שווה פחות או יותר את הציבור היהודי והערבי, ובעיקר מצחיקה. לפעמים הצחוק היוצא מפי הצופה הוא גדול. בעייתה הגדולה מבחינת צופה יהודי היא איך להגיע אליה. התאגיד עשה כאמור עבודה יסודית ומוצלחת כדי להסוות אותה - ביחד עם כל תוכניות הערוץ - בתצורת הדיגיטל.
אני הגעתי אליה בתום סריקת גוגל ארוכה של הערך מכאן 33, לאחר סיור מייגע בין התוצאות, עד שלפתע נפרש מול עיניי דף ססגוני עם ריבועים המפנים לתוכניות השונות. הדף לא היה מתורגם לעברית כמובן, מחשש כמובן שיסייע לי, אז לחצתי על הריבוע הימני הצהוב העליון והפלא ופלא - זה עבד. הייתי ב"צ'וסמו". אגב, את כל הפעילות הזו מומלץ לעשות רק על לפטופ או מחשב נייח. אל תנסו להגיע לתוכנית בטלפון הנייד. חבל על זמנכם. התרגום לעברית בסלולר מודפס כמובן בלבן, ויושב בדיוק על שם התוכנית המודפס - אלא מה - בלבן על שולחן המנחים ובלתי אפשרי לקרוא אותו - בכל זאת, יא איחואן, זה התאגיד, איבן ערוץ 1. תקלות כאלה עדיין חייבות לקרות.
לראות או לוותר: לראות. מאוד. נחמד לגלות שאפשר לדבר על המגזר הערבי לא רק בהקשר של רציחות ושל חומוס בוואדי ערה.