לפני שבוע ויום, כבר די הבנו שמערכת הבחירות החמישית הוכרעה. גוש הימין ניצח, גוש השינוי הפסיד, ועליו לעשות את דרכו חזרה לאופוזיציה כשמרצ יוצאת מהמשכן ככל כנראה לארבע שנים. כניסת הציונות הדתית, בתוכה סיעת נעם, לקואליציה העתידית, הפחידה לא מעט ציבורים ואנשים שפחדו לחזור לאחור. 'ארץ נהדרת' הראתה לנו אתמול מה אסור שיקרה פה בשום פנים ואופן, ולמרות שמפחיד לחזות בכל זה מול העיניים, הסאטירה המדויקת להפליא המתיקה את הגלולה המרה בתקווה שלא נתמודד איתה. יהיה בסדר, כן?
אט אט נכנסו לאולפן בצלאל סמוטריץ', איתמר בן גביר, וביניהם הכוכבת החדשה של המחנה אורית סטרוק, מבטיחים שאנחנו יכולים להירגע, ובנשימה אחת מפזרים הצהרות שרירותיות על הקהילה הגאה, זכויות הנשים, התחבורה הציבורית, ואיך לא, הכדורגל, שמתברר שהוא לא יהודי אם משחקים אותו בשבת על פי ששמענו מסמוטריץ' האמיתי השבוע.
סערה נוספת שראתה אור באולפן של 'ארץ נהדרת' היא עוד אמירה שנויה במחלוקת של יו"ר הציונות הדתית, שטען בעיתוי מעט אבסורדי בעצרת לציון 27 שנים לרצח רבין כי השב"כ עודד את הרצח. זהירות, סאטירה נוספת לפניכם: שלושת נציגי הציונות הדתית קמו בניסיון לשחזר מול עיניו המשתאות של נתניהו, שנכנס לאולפן, את המתרחש.
השורה התחתונה? הדמות של ביבי, שידה הייתה על העליונה כמה שנים רצופות, הפכה לגורם שייאלץ להתאים את עצמו לדרישת השרים החדשים שלו. השאלה הגדולה יותר היא אם כך זה יהיה גם בעולם שמחוץ לטלוויזיה, או שבאמת יש לנו סיבה להירגע. לפינג פונג התיקים הצטרף גם דוד אמסלם ששמר על המסורת הקבועה והאהובה – בלאגן והעפת מגשים, ולצדו גלית דיסטל אטבריאן עם חנופה יתרה לראש הגוש וחלומות על תיק התקשורת.
מה שגם קרה השבוע הוא הצהרה של שרת התחבורה ויו"ר מפלגת העבודה מרב מיכאלי, שפחות או יותר סימנה את האשם במפלת גוש השינוי, ולא חשוב שמות. אז גם לבמה המכובדת של 'ארץ נהדרת' היא הגיעה, מלווה בעוד דמות שאני מאוד אוהבת לראות בתוכנית – בעלה והשכן מלמעלה ליאור שליין, שהוסיף אנקדוטות מתובלות בסרקסטיות כל עוד הן לא נוגעות אליה.
בין הפוליטיקה לעוד קצת פוליטיקה, אירוע מסקרן נוסף דרש התייחסות דחופה – זאב נחמה ותמיר קליסקי, כוכבי להקת 'אתניקס', התאחדו אחרי מיליון שנה, ובז'אנר אחר לגמרי, גם סאבלימינל והצל חזרו לקאמבק. שנה טובה לסולחות ולכתבות פרופיל בטלוויזיה. נו טוב. כשאומרים זאב נחמה ו'ארץ נהדרת' באותה נשימה אתם יודעים מה זה אומר – טל פרידמן חזר לימיו מ'זז כמו נחמה' ושרף את הבמה המאולתרת עם ריקודים דלי קורדינציה שהיו מצחיקים ללא ספק.
קליסקי קצת פחות רקד אמנם, אבל היה מצויד בלוק סוכן הביטוח האופייני לו ובקלידים שליוו אותו שנים. עוד משהו קצת שמח וקצת עצוב שראינו הוא היועץ הפיננסי משה מליקה, דמות חדשה של יובל סמו שדומה באופן לא מקרי לדעתי לפרופ' ירון זליכה, שמגיע למשפחה שמנסה לשמור את הראש מעל הבוץ הטובעני של יוקר המחיה. מסקנות? במקום לחלום על דירה משלנו כדאי לחלום על קפה טוב כזה, בול כמו שאנחנו אוהבים, אבל היה מצחיק.
אגב, חשבתי שזאת רק אני שסבורה מילדות שחבר הכנסת אופיר אקוניס ויו"ר הליכוד העולמי דני דנון הם פשוט אותו אדם עם קול קצת שונה. אני חושבת שבגיל 8, כשהייתי צופה בתוכניות אקטואליה מבלי להבין יותר מדי, גם הייתי מתבלבלת ביניהם. מסתבר שהתשובה היא לא, ורועי בר־נתן הוכיח את זה בתפקיד כפול ומעולה של שני חברי המפלגה שדומים יותר משתי קלפיות. לפחות על משהו אחד אפשר להסכים בפוליטיקה העצבנית שלנו, על זה ועל השניצל ממזנון הכנסת שכולם מדברים עליו. כנראה שיש בו משהו.