"הייתי בהוליווד וראיתי שם המון יהודים, זה לא אומר שיהודים שולטים שם", אמר הקומיקאי דייב שאפל במונולוג הפתיחה של התוכנית "סאטרדיי נייט לייב" בפעם האחרונה שהתארח שם לפני מספר שבועות. "הייתי גם בפרגוסון וראיתי שם הרבה שחורים. זה לא אומר שהשחורים שולטים בפרגוסון".
כמו השמש שזורחת בשמיים, אפשר היה לחזות את מקהלת יללות החתולים שנשמעה מיד בצווחת האנטישמיות, געוואלד, אנטישמיות. כל מי שלא הזכירו אותו בתקשורת בחודשים האחרונים, כל ארגון יהודי שמכבד את עצמו, תבעו את עלבונו של העם היהודי כולו לדורותיו, ושאפל, שרק לפני מספר חודשים ספג מקלחת מהקהילה הטראנסית על כך שהתבדח על חשבונם, מצא את עצמו פעם נוספת במרכז כוונת המכוונים.
אני רק מקווה שלא יפסיק עם הבדיחות שלו על טראנסים ויהודים משתי סיבות: האחת היא ששאפל צוחק ללא אפליה או העדפה על כל מגזר שקיים על פני האדמה - גברים ונשים ושחורים ולבנים וסינים וכמרים קתולים שפוגעים מינית בילדים - כל צורה ונטייה אנושית בעיניו היא חומר, בסיס לבדיחה, ולא בנזין שמזין מדורת שנאה כלשהי - אין בשאפל שנאה. אם מאזינים היטב לסאטירה החברתית שלו, ויש לו כזאת בשפע, שאפל הוא לא פחות מאדם אציל. והסיבה השנייה שאני מפחד שבעקבות הביקורות הוא יחליף מקצוע, היא שדייב שאפל הוא גאון. לא פחות מגאון. מי שלא שמע או צפה איך הוא סותר את גרסת המדענים לשאלה כיצד אדם נדבק מאיידס, או את תגובתו לרעיון שעלה שקייטלין (לשעבר ברוס ג'אנר) ג'אנר תצטלם בעירום, מוזמן לחפש ברשת ולצפות. אחרי שיתאושש מהתקפי הצחוק הממושכים, יבין הצופה שתפיסתו את עולם הסטנד־אפ השתנתה לגמרי תוך דקות.
מותר לעשות צחוק גם מיהודים. הם לא נישאים מעל שאר אומות העולם. ולא כל בדיחה על מוישל'ה קוראת להתעלם מסבל העם היהודי בשואה, בגלות, בפרעות תרפ"ט וב־400 שנות העבדות במצרים. לא כל בדיחה על יהודי מחייבת צריחת געוואלד אוטומטית. מותר ליהודים ולטראנסים - כמו לכל קבוצה חברתית - להשתחרר קצת. וממילא הבדיחה היהודית הגדולה ביותר, והלא מוצלחת במיוחד, היא מדינת ישראל כפי שהיא מתקיימת כיום, ועליה שאפל הגדול עוד לא אמר מילה. איזה תענוג יהיה כשסוף־סוף הוא יתלבש גם עלינו.
# לראות או לוותר: רוצו למצוא כל חומר של שאפל שתוכלו למצוא ושבו לצפות בו מיד.
הטבעה בשמיים, ערוץ הספורט
למה ערוץ הספורט שר לדני אבדיה שיר אבל?
מפלס האכזריות בערוץ הספורט קפץ מדרגה בשבועות האחרונים. בקדימוני ה־NBA החל להופיע הכדורסלן המסוקר ביותר בעולם, דני אבדיה, לצלילי השיר "הו דני בוי" (Oh danny boy). השיר הנ"ל נולד לפני כ־100 שנה בערך בבריטניה, נדד לאירלנד והמשיך גם עם גל ההגירה האירי לארה"ב, שם הפך בין השאר להמנון לוחמי האש. במרוצת השנים הפך השיר לחלק מטקס האשכבה האירי באירלנד וללוחמי האש בארה"ב שנהרגו במהלך תפקידם.
אם נחזור לדני אבדיה "שלנו", הרי שהקריירה שלו ב־NBA עד כה אינה זוהרת כפי שציפינו כולנו, אבל תגובתו של ערוץ הספורט לכך היא בהחלט נמהרת. צריך סבלנות. אולי הילד עוד ישתפר. זו עדיין לא סיבה להרוג את הכדורסלן הצעיר.