"אין דרך חזרה", סלקום TV
נואה, נער אנגלי מתבגר, נוסע עם משפחתו המורחבת - אבא, אמא, אחות, דודה, דוד - לחופשה בטורקיה. לפני סוף החופשה מתפרצים שוטרים טורקים למלון ועוצרים את נואה באשמת תקיפה מינית של נער אמריקאי אחר במהלך מסיבת חוף.
נואה נתון עתה בידיה של מערכת החוק הטורקית, שכל צעד וצעד שלה מתמשך על פני שבועות וחודשים, והחופשה של משפחתו שאמורה הייתה להסתיים בתוך ימים ספורים הופכת לסיוט מתארך.
במהלך הזמן שבו שוהה המשפחה בטורקיה נחשפים הסדקים והסודות שבמערכות היחסים בין הזוגות, כשמעל כולם מתגלה העובדה שנואה הוא הומוסקסואל שמעולם לא גילה את העדפותיו המיניות להוריו.
הדמיון הברור ל"אקספרס של חצות" קופץ מיד למחשבתו של הצופה. הנזק העצום שגרם אותו סרט לתיירות האמריקאית לטורקיה היה חסר תקדים בהיקפו. הסדרה בת ארבעת הפרקים “אין דרך חזרה" בוודאי חסרה את עוצמתו של הסרט משנת 1978, וקשה לדמיין המוני נופשים מסתערים על משרדי הנסיעות במטרה לבטל את חופשותיהם המתוכננות לטורקיה.
ידם הרופסת חסרת העוצמה של יוצרי הסדרה מתבטאת בכל פינה, ובעיקר בנקודות החיכוך שהיא יוצרת במערכות היחסים בין גיבוריה. כל פוטנציאל לעניין כלשהו נדחס, נרמס, מהודק ומוגש לצופה בעובי של נייר 4A, כאילו אומר: סליחה שעלינו פה על משהו, לא התכוונו, כאן לא "אקספרס של חצות", אפשר להמשיך לנסוע לטורקיה כרגיל. מבחינה זו “אין דרך חזרה" היא הצלחה מסחררת. תנו לה מלחמה אטומית והיא תהפוך אותה לדבש.
לראות או לוותר: דליל, אוורירי, תשכחו שראיתם את הסדרה עוד לפני הכותרות בסוף. לוותר.