"המטבח המנצח VIP" הסתיים אתמול עם ניצחונם של יגאל גואטה ובתו שמחה, שהתחרו ראש בראש מול לירן וטל שטראובר. זאת הייתה אחת הפעמים הנדירות, שרוב הגולשים ברשת הרעיפו מחמאות בלי סוף על שני הזוגות, ואמרו שהם היו מקסימים ומדהימים. זו גם הפעם הראשונה שלא נוצרו מחנות תמיכה בזוג כזה או אחר, כמו בתוכניות ריאליטי אחרות שמעוררות את היצרים וכמעט פורצת מלחמת עולם.
ואוסיף ואומר, שכמו כל הפרקים הקודמים לאורך העונה של התוכנית הכיפית הזאת, גם פרק הסיום היה לא רק חוויה לחיך ולעיניים, למראה המנות המגרות, אלא חוויה עוטפת ומחבקת שמעלה חיוך על השפתיים ועושה לנו שמחה בלב. ומה צריך יותר, בתקופה שבה החדשות, באופן סיסטמטי ובמין סאדיזם אכזרי, שוטפות לנו את המוח יום יום ושעה שעה, עם סיפורי זוועה שלפעמים אני תוהה איך המדינה הזאת עדיין לא איבדה טוטלית את שפיותה.
גם ב"מטבח מנצח", בעיקר בעונה זו, היו בלי סוף סיפורים, אך הם היו סיפורים אישיים, נוגעים ללב ומרגשים, גם מצחיקים עד דמעות, גם חינניים ואפילו עם מוסר השכל בצידם. לפעמים היה נדמה לך שאתה נמצא במפגש של מספרי סיפורים ולא בתחרות אוכל. והסיפורים היו כל כך מרתקים, שהאוכל כבר לא היה גולת הכותרת, אלא האנשים עצמם ודרך ההתמודדות שלהם עם החיים על כל מורכבותם. בשלב מסוים, כבר לא היה אכפת איך ערוך השולחן, או אילו אטרקציות הניחו עליו לצד הצלחות, ואפילו פחות היה אכפת אילו מנות יוגשו. הרעב לשמוע עוד ועוד סיפורים אנושיים, ואת התגובות המשעשעות של המסבים לשולחן, גבר על הרעב לאוכל.
מישהו פעם אמר שכאשר אתה יוצא מהצגת תיאטרון וכל מה שאתה אומר עליה הוא שהתפאורה הייתה מעניינת, סימן שההצגה עצמה לא הייתה מוצלחת. כך גם ב"מטבח מנצח". האנשים וסיפוריהם הם אלה שהפכו את התוכנית להצגה הכי טובה בעיר, ולאו דווקא מה הם בישלו ואיך. יש לנו מספיק תוכניות בישול בטלוויזיה, בנאליות וסטנדרטיות, וכל כך שבענו מהם, שהגרעפס שפלטנו אחריהם, נשמע עד למרחוק.
מה עוד שלראות אנשים מוכרים ומפורסמים מזוויות שלא הכרנו, היה מעניין. עם זאת, הייתה גם ביקורת ברשת על כך שהמפורסמים יעשו הכל על מנת ליחצ"ן את עצמם, אפילו באמצעות תוכנית בישול. הביקורת הופנתה במיוחד כלפי מיקי זוהר, שהשתתף בתוכנית ביחד עם אשתו ימית.
ואני שואלת מה רע? מה רע בלראות ולהסתקרן לשם שינוי, מה מתבשל במטבח הביתי של זוהר ואשתו, במקום לראות מה מתבשל במטבח הפוליטי הקרוב אליו? במה חטא מיקי זוהר, שירד אל העם וסיפר בגילוי לב על העדפותיו הקולינריות? וגם אם אמר שהוא לא אוהב את האוכל האשכנזי, אז מה? השמיים לא נפלו. כאילו שלנו אין העדפות כאלה ואחרות. אני אישית למשל אוהבת שרימפסים, ואוהבת למלוק את הבפנוכו של הצדפות. האם תשפטו אותי על זה?.
ומה רע בזה שבהשתתפותו של מיקי זוהר בתוכנית, הוא ניסה לרכך את תדמיתו, שעד לא מזמן, הצטיירה באופן לא הכי חיובי בעיני רבים. בסך הכול, הוא הרוויח מכל השואו הזה, כי עובדה שאחת המתמודדות בתחרות, אמרה לו בתחילת העונה שהיא לא ידעה שהוא כזה איש נחמד. אז בואו נפרגן.
באופן כללי, המשתתפים בתוכנית, שאיפשרו לנו להציץ לתוך נבכי נפשם, ולא רק לתוך הסירים המהבילים שלהם במטבח, העניקו לנו חוויה מהנה, ועל כך מגיע שאפו גם למפיקים ולעורכים על בחירת הדמויות והתכנים שאותן דמויות יצרו.
ואם נחזור לרגע לזוג המנצח. האותנטיקה לגמרי נטולת הפוזות של יגאל ושמחה גואטה, הקשר החם בין האב ובתו, חילופי הדברים ביניהם, המתובלים בהרבה פפריקה חריפה וכמון, ובעיקר בהומור עממי, שלא לדבר על החיוך שהתפרש על פניו הטובות של יגאל, כשהוא מביט באהבה באשתו המחמיאה לתבשיליה של בתו, היו פרייסלס. ואחזור על שורה שכתבתי בטור אחר עליו. אם יקים מפלגה, אני הראשונה שאבחר בו.