מגישת החדשות רינה מצליח, שפרשה ממהדורת חדשות 12, שידרה אתמול את הפינאלה שלה ל-30 שנות קריירה מזהירות, הסרט "נשות המהפכה" ששודר בקשת 12. אקורד הסיום שלה היה מעט צורם ותכף אבהיר למה.

לאחר שפרשה מחדשות 12: רינה מצליח בדרך להגיש תכנית בערוץ המתחרה?

ראשית כמה מילים על רינה עצמה. הרבה ביקורת קשה הוטחה בה ברשת, בעיקר מצד תומכי ליכוד ונתניהו, כי הצטיירה כתומכת שמאל, למרות שמעולם היא לא הצהירה על נטיותיה הפוליטיות. בעיניי, היא הייתה עיתונאית אובייקטיבית ולא משוחדת, ששאלה את מרואייניה, הן בשמאל והן בימין באותה מידה, שאלות מתגרות שלא נעמו לאוזניהם, כי זה היה תפקידה כעיתונאית. אהבתי לצפות בה במהדורה והיא בהחלט תחסר. 

לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים>>>

הסרט אמש הגיע לפתחנו, כשבמקביל לנושא הסרט המדבר על נשים והעצמתן, מתקיימים בערוצים האחרים משחקי המונדיאל המיועדים בעיקר לעולם הגברי, כך שהסרט פנה לאותן נשים משועממות שננטשו לבדן בחודש האחרון על ידי בני זוגן לטובת משחקי המונדיאל. 

אז כוונת המשורר הייתה ברורה ויועדה לנשים בלבד. המסר על נשים קרייריסטיות חשוב אבל קהל היעד היה שגוי. במקום שגברים יצפו בסרט ויבינו כמה טעו שלא אפשרו שוויון הזדמנויות מלא לנשים, נשים צפו אמש בסרט והתמרמרו שוב על גורלן, בעוד הגברים  מנגד שאגו משמחה על כל גול או כמעט גול שהיה. משום מה, אותם גברים, לא שואגים משמחה, כאשר אישה מתמנה לתפקיד מפתח, והיא זאת שתנהל את העניינים מעתה ואילך.

המסר של הסרט לגמרי ברור וראוי וחשוב בכל תקופה ועת. אם הגברים חושבים שהם אלה שמנהלים את העניינים, הגיע הזמן שיפנימו שנשים הן לא רק קישוט יפה על המסך. הן גם ראויות כמו הגברים לקידום משמעותי בקריירה העיתונאית שלהן, וגם הן יכולות לשמש כעורכות, מפיקות, מנהלות ומנכ"ליות ולהגיע לטופ שבטופ.

לי באופן אישי זה הרגיש כאילו התחקיר שמצליח עשתה נבע יותר ממורת רוחה שלה עצמה, מהמערכת שבה היא הועסקה במשך שנים רבות ולא זכתה למלוא ההערכה. זה היה נראה כי מצליח הגיעה לתקרת הזכוכית שלה, ולכן החליטה לפרוש ממהדורת החדשות ולהפיק בין היתר סרט שנגע לה באופן אישי. 

מבחינת תוכנו של הסרט, לא היה בו שום חידוש. מעמד הנשים שמרוויחות פחות מגברים לא רק בטלוויזיה אלא בכל התחומים, או לא מתאפשר להן קידום משמעותי כמו לגברים,  ידוע ומוכר לכולנו, ולכן הסרט היה די מתיש וקלישאתי. די מתיש לשמוע דמויות מהעבר מהעולם העיתונאי הנשי, ודי מתיש ללעוס את הנושא על קיפוח הנשים, הטרדות מיניות והשילוב הקשה של אימהות וקריירה שוב ושוב, ותחושת הקורבנות שכבר מתחילה להמאיס את עצמה אפילו עליי כאישה שחשוב לי שקולי יישמע, אבל בדרך אחרת - לא קורבנית של אכלו לי, שתו לי. 

מצליח הביאה קשת רחבה של עיתונאיות מובילות, רק שרובן המכריע היה מקשת 12 - הקולגות שלה לערוץ, כמו דנה וייס ואדווה דדון המקסימה, ואפילו מיקי חיימוביץ שהחלה את דרכה בקשת. ניכר חסרונה של יונית לוי, מגישת החדשות הראשית של המהדורה, ובעיקר ניכר חסרונן של נשים חזקות מהערוץ המתחרה רשת 13, כמו איילה חסון, עיתונאית חזקה ומובילה מגישת המהדורה. נכון שהגיעה נציגות אחת רצינית מהזכיינית המתחרה, נגה ניר נאמן, אבל זה עדיין הרגיש לא מאוזן מבחינת הסקירה, היתה פה חלוקה לא שווה של ייצוג נשי משני הערוצים. דומה הדבר לעיתונאי שיעשה תחקיר על עיתונאים ותרומתם לעולם התקשורת, ויבחר כמרואיינים, רק עיתונאים מהעיתון שלו עצמו, במקום להרחיב את היריעה ולהתפרש גם על טריטוריה תקשורתית אחרת ושונה. זה יכול היה להתקבל אחרת כל עוד כותרת הסרט לא הייתה כללית ומייצגת על כל נשות התקשורת בישראל.

מה גם ש"נשות המהפכה", כותרת הסרט, הייתה בומבסטית מדי, בהשוואה לתוכנו. את אותן נשים שרינה מצליח ראיינה, אי אפשר להכתיר כמהפכניות, כדוגמת הנשים הסופרג'יסטיות במאה אחרת בארה"ב, שיצאו לרחובות ונלחמו בחירוף נפש על זכויותיהן, בעיקר על הזכות להשתתף בבחירות. אז בואו, לא קרתה פה מהפכת המאה. הכותרת מוגזמת, והתוכן, למרות שהוא מעורר מחשבה וחשוב, כבר די מיצה את עצמו בכל שיחות הסלון, באולפנים או בכל פורום אחר, ולא הוצגו פתרונות או נתונים על מגמות ושינוי בעבר ובהווה ומה צפוי לנו בעתיד. כמו שמצליח ישבה מול יו"ר דירקטריון של קשת 12 וגרמה לה להבין שאולי ראוי לחשב מסלול מחדש, היה מתבקש שתתעמת כך עם בכירים בכל גופי התקשור, ואולי הסרט היה מביא איתו גם פתרונות .

יחד עם זאת, כפי שרינה מצליח לא פעם גילתה אומץ בעבודה העיתונאית שלה, ולא חששה להביע דעתה או לשאול שאלות נוקבות וחודרות על אף ההשמצות והאיומים ברשת כפי שהיא עצמה העידה, גם בחיים האמיתיים שלה היא ניחנה באומץ רב, כאשר היא מסתכלת לעתיד ונחושה לפתוח דרך חדשה בתחומים אחרים כמו משחק למשל, או כל יוזמה אחרת.