ברגעים בהם אתם קוראים מילים אלה, יש סיכוי שראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו כבר אמר בשמחה את צמד המילים 'עלה בידי'. קצת כמו קלף אחרון בידי שצועקים בטאקי, רק במקום ארבעה קלפים קחו ארבע שנים של ממשלה יציבה. לכאורה. גם אם הממשלה באמת תחזיק ארבע שנים וגם אם הרבה פחות, אין חגיגות ניצחון, תלוי מאיפה אתם מסתכלים, בלי ארץ נהדרת.
אז גם אתמול התכנסו חברי הנבחרת העילית, אם תרצו המסי של הסאטירה בישראל, לציין את אקורד הסיום של הבחירות. ואפרופו מסי, התוכנית החלה במסך מפוצל של ליאו, הכוכב הארגנטינאי, ברגעי הגביע, לצד השייח שעטה עליו את הגלימה השחורה שעוררה סערה. בצד השני, ניחשתם נכון, נתניהו בהודעה הרשמית על היציאה לדרך, ולידו יצחק גולדקנופף, בקרוב שר הבינוי והשיכון שהוכתר כמרוויח העיקרי של מערכת הבחירות, טיפה כמו שהקטארים הרוויחו מהנהירה העולמית אחרי מסי אבל מי סופר. בהצלחה לשני הצדדים.
אל תדאגו, ביבי לא סיים שם את הופעתו הטלוויזיונית. רגע אחרי שהדליק את חנוכיית עשרים הנרות בערך, כמחווה על שלל ההבטחות שפיזר לשותפותיו הקואליציוניות, ואפילו שיגר עקיצה קטנה לישראל כ"ץ, הצטרפו אליו גולדקנופף מהמערכה הראשונה, דרעי וגפני, שהזכירו לנו למה יש יתרון משמעותי בהימצאותם בחיים הפוליטיים – החיקויים כמובן. כדי לאזן קצת הצטרף לאולפן יאיר לפיד, ראש ממשלה בהווה ויו"ר האופוזיציה בעתיד הלא מאוד רחוק, בתלבושת של מכבי מימי התנ"ך ובצעיף של מכבי תל אביב. סולידי. בדומה למיליטריסטיות של היציאה לגשרים דווקא בימים שאחרי הבחירות, הדגיש לפיד שוב שעיתוי הוא עניין חשוב במיוחד בפוליטיקה, והתחמק משאלותיו של אייל בדרך מצוינת אם כי מסוכנת מעט: אכילת סופגנייה במהירות שיא. חברים, בביסים מדודים ובזהירות, הריבה תחכה.
ואיך אפשר להגיד ממשלת ימין מלא מלא בלי לומר איתמר בן גביר? כיאה לשר לביטחון לאומי הנכנס ואחרי לא מעט ויכוחים בינו לבין מפכ"ל המשטרה קובי שבתאי, את חלקם לא היינו צריכים לשמוע, השניים חברו גם הם לקלחת, צמודים מתמיד. שבתאי החיקוי, בדיוק כמו שבתאי האדם, היה שובה לב, אבל גם סאטירה לא תצליח להשכיח את המתח בינו לבין מי שאמור להיות יותר קרוב אליו ממשפחתו. ומה היה רגע השיא באמת? כשבן גביר הוריד את הז'קט, ומתחתיו התגלה שגם הוא עם מדי המפכ"ל. מה שנקרא, נחיה ונראה. חברת הכנסת החדשה והבולטת ללא כל ספק טלי גוטליב צעדה לאולפן בעקבות חבריה כדי לתבל את האווירה, ובפיה – שיר. סתם לא, בעיקר קללות על מערכת המשפט. מן הצד השני של זירת הקרב הגיעה לא אחרת מהיועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה, בחיקוי חדש ומעולה של עלמה זק.
אם בחיקויים חדשים עסקינן, גם חבר הכנסת הטרי אלמוג כהן זכה לבכורה בניצוחו של יובל סמו, שהדגיש את מה שחשוב באמת: הז'רגון המעניין בלשון המעטה, ואיזו טינה לא ברורה לערוץ הילדים. כילידת שנות התשעים שרבצה מול המסך ברגעים הטובים ביותר של הערוץ, הרפרנסים לפעם עשו את הכל.
אחרי שהתאוששנו מהפוליטיקה שמעסיקה אותנו כמעט כמו מה שחדש בוולט ליד העבודה, בואו נעבור לעוד משהו שיש בחנוכה חוץ מיותר מדי סופגניות מפתות מדי – הצגות החנוכה. אם אתם הורים בטח הספקתם לעבור איזה פסטיבל שכנראה נגמר בסקנדל, ואם אתם כמוני לפני כל האירועים הקלסטרופוביים קמעה, ודאי הסתפקתם בכיפה אדומה גרסת הבמאי של אמש, בכיכובם של אנה זק ככיפה אדומה, ניב גלבוע בתפקיד הסבתא החורנית, לדבריו, והזאב, איך לא, נירו לוי ששב אלינו בסערה. אם החיבור בין האנשים נשמע לכם כמו משהו שחולמים אחרי יותר מדי לביבות ויין, חכו שתראו במה מדובר. רמז: סוף הסיפור קצת שונה.
שתי הבלחות גאוניות של תום יער במהלך התוכנית שראוי לציין לשבח: אחת כגרסה מוקצנת לחלוטין של הקונדיטור מיקי שמו, שחוזר לארץ נהדרת בכל שנה עם רעיונות מוזרים לסופגניות והוגה את שם המאכל המשומן בצורה מוזרה אפילו יותר. השנייה בעוד פרק של סדרת המערכונים המצוינת של אסי הבוטנאית, והפעם – אסי מראה מה זה עונש חינוכי, ומגלה שגם לה, כמו לכולנו, נשארו סוגיות לא פתורות מהתיכון.