השבוע החלטתי לעשות מעשה בוגר, ולוותר על תנומות הצהריים. הבנתי שאין עייפות מספקת יותר מזו של הלילה, ושהמחיר של לקום מתוך חלום על שפספסתי תורנות במשמרות זה"ב פשוט לא שווה את זה. בעיקר אם עברו יותר מדי שנים מאז שהייתי בלופ של הווסט הצהוב. ובכן, מקץ כמעט שבוע בו לא שנצתי, אני יכולה לומר שאני אדם אחר: עייף יותר, איטי יותר ובעיקר סהרורי. אבל מה? הספקתי המון. מוסר השכל. אז רגע לפני שנת הצהריים הקדושה של שישי, הנה מה שחשבתי על כל מה שהתחדש בנטפליקס במהלך הימים שעברו עלינו.
פאודה: Fadua
אמנם דיברנו רבות על דרמת האקשן המסבה לנו גאווה רבה בעולם ומסייעת במציאת נושאי שיחה עם חברנו מעבר לים, ובכל זאת, אי אפשר שלא לחגוג גם את הגיעתה של העונה הרביעית לנטפליקס האהוב והאסקפיסטי.
הפעם, אחרי לא מעט אויבים שחיסלה יחידת המסתערבים הכי סוערת בשב"כ במהלך העונות הקודמות, שבים החברים לסופה של העונה השלישית, שהותירו חלל עמוק בקרבו של דורון קביליו (ליאור רז), שמצא את עצמו מודח מהצוות. כדי להפיג אתהלך הרוח המתוסכל, לוקח אותו קפטן איוב (איציק כהן) לסייע לו במשימה הקשורה למקור שתחזק נאמנה בבריסל. ובפאודה כמו בפאודה, העניינים מסתבכים באופן כמעט חסר תקנה.
מלבד אלי (יעקב זדה־דניאל), שגיא (עידן עמדי), נורית (רונה־לי שמעון) וסטיב (דורון בן־דוד), שייקלעו שוב למשימה מורכבת ומסכנת חיים, תפגשו גם את מאיה בנימין (לוסי איוב), בתו של משתף פעולה פלסטיני שניסתה לשים את עברה מאחור והפכה לשוטרת ישראלית. נחשו מה? לאורך פרקי העונה, העבר הזה יבהיר לה שהוא לא הולך לשום מקום.
בקיצור: מותח בכל רגע נתון, גרפי (להורים מבינינו), מרתק, כואב ובעיקר אמיתי מאוד, על כל המשתמע מכך. בערך כמו החיים שלנו בארץ המובטחת.
עקרון הייצוג: Represent
בשנים האחרונות הבנו שלרשתות החברתיות יש לא מעט כוח. חלק ממנו כמובן משחית, וראוי לקחת זאת בחשבון. הצד השני של המטבע לעומת זאת לא כזה רע, בטח בכל הנוגע ליכולת להעביר מידע חיוני, לגייס כסף ולעורר מודעות בשניות.
את הלקח הזה בדיוק למד סטפן, מדריך נוער אפרו צרפתי שמוצא את עצמו בלב סערה תקשורתית לאחר שהתווכח עם מועמד לנשיאות צרפת. כשהסרטון הזה של חילופי המהלומות צובר קילומטראז' ברחבי הרשת, הוא מבין שעליו לעשות מעשה - ומתמודד בעצמו לנשיאות המדינה.
'עקרון הייצוג' נוגעת בהרבה ממה שמפחיד אותנו אפילו יותר מהמילים "זמן מוערך בפקק" - מבט לא מתנצל על גזענות, בעיקר בעמדות מפתח, שמאלץ אותנו להסיר את המגננות ולחדול מהניסיון לצאת בסדר עם אלה שיודעים טעמה של אפליה.
בייק סקווד: Bake Squad
באופן אישי, אני חושבת שאני מבשלת לא רע. כך בכל אופן אמרו לי, מקווה שלא כדי לצאת ידי חובה. מה שעוד לא פיצחתי, בניגוד לתזה שלי על הסירים והמחבתות, הוא את עולם האפייה, המדויק הרבה יותר ממה שאי פעם הייתי. אם גם אתם כמוני, ומתכונים מרגישים לכם כמו המלצה בלבד, וגם אם אפייה היא השקט שלכם, 'בייק סקווד' היא דרך נהדרת לניקוי ראש קצר וענייני.
בתפריט: אופים מיומנים מנסים ליצור יחד קינוחים מפתיעים שיצליחו לגנוב את ההצגה, ובין השוקולד לציפוי ולשקית הזילוף, מנסה החבורה להגשים חלומות חמודים של לקוחותיהם הנאמנים. האהובים עליי במיוחד - עוגה מתפוצצת לבר מצווה, פסלים מתוקים לחגיגת חידוש נדרים, וספיישל אכיל של שנות השמונים. אגב, אם יש לכם קצת זמן, תעברו גם על העונה הראשונה. 180 מעלות ל־30 דקות.
המשגיחים: God's Neighbors
אני יודעת מה אתם אולי חושבים עכשיו. יש לנו נטפליקס, אנחנו רוצים להרגיש חו"ל, סרטים ישראלים יש תמיד. אז זהו, שלא. כמובן שאם אנחנו ישראלים זכינו בכבוד של קולנוע איכותי באמת, אבל זה עדיין לא אומר שלא נחגוג עם כל סרט ישראלי שמגיע לסטרימינג.
השבוע נקדיש כמה דקות ל'המשגיחים' משנת 2012. הסרט, שהיה מועמד לתשעה פרסי אופיר, לא פחות, וזכה בשניים, מביא את סיפורם של שלושה חברי ילדות מבת ים, אביב (רועי אסף), קובי ויניב. משיחזרו בתשובה, ישלבו השלושה בין ילדותם המאתגרת קמעה לאמונה, ויהפכו למעין שגרירי דת שלא יכולים לסבול חיים אחרים. אולם שאבי יפגוש את מירי (רותם זיסמן כהן) ויתאהב בה, הוא יבין שלא הכל שחור או לבן. תרתי משמע.
גילוי נאות: בת ים היא עיר הולדתי, מה שאומר שבכל אזכור שלה בסרטים וסדרות, המלווה בדרך כלל באיזו הערה סטריאוטיפית על תושביה, לא ממש נותרתי אדישה. הסרט הזה, חרף מה שאמרתי והרגישות שלי לפטריוטיות העירונית, מתעלה על הכל. המשחק המוקפד, התחושה הזאת שהכל לגמרי אמיתי, והפנאטיות לעיתים, מסבירים בצורה הכי טובה שאפשר למה קיצוניות לא עוזרת לאף צד, ובעיקר לא מחזיקה מעמד. תזכורת חשובה בימים המתוחים העוברים עלינו.
שאהמראן: Shahmaran
מזמן לא שיתפתי בפניכם בגילוי לב שצפיתי בסדרה שהותירה אותי עם תחושת אי נוחות מעקצצת במעלה העורף. אז מצטערת לאכזב, הגיע הזמן לחזור לפינת הקרינג' לשבת. כי למה לא בעצם.
והפעם: 'שאהמראן', דרמת מתח טורקית ומסתורית שניסתה לעשות 'הכלה מאיסטנבול' עם 'דמדומים', ולא הלך. בגדול, הסדרה עוקבת אחרי שאהסו, שמגיעה לביקור בעיר נידחת בטורקיה לענייני עבודה, ועל הדרך מנסה לעשות קלוז'ר עם סבא שלה שהתגורר בסמוך ועזב את אמה כשהייתה ילדה.
לרוע המזל, לא מדובר רק בסגירת חשבונות משפחתית המוכרת לרובנו מסיפורי עבודות השורשים למיניהן. שאהסו היא בעצם חלק מנבואה מוזרה ומופרכת על איזו דמות שעלולה להיחשף, מה שגורם לה לחוות חזיונות ושלל דברים מוזרים שמעולם לא היו מנת חלקה.
בקיצור, מלבד הטורקית השגורה, הפריימים עתירי התקציב והשחקנים שניכר שהם יודעים את עבודתם, מדובר בעוד דרך להדיר שינה מעיניכם בלילה, אבל לא ממתח, אלא סתם מקו עלילתי הזוי מאוד. ולא בקטע טוב.