השחקנית והקומיקאית אורנה בנאי היא כוכבת שמלווה אותנו כבר כמעט שלושים שנה בטלוויזיה, בתיאטרון, על במות הבידור ועל מסך הקולנוע. אורנה גילמה שלל דמויות אהובות לאורך הקריירה שלה, ולצד זה, חייה האישיים סיפקו מעיין נובע לחומרים אותם הביאה לבמה ולמסך. כעת היא מצטרפת לעונת העשור של "מחוברים" שעולה ב"HOT" ובראיון ל"מעריב אונליין" משתפת בקשיים, בחשיפה האישית ובפחד מהממשלה הנוכחית. 

העונה החדשה של "מחוברים" פוגשת את אורנה בצומת משמעותי בחייה כאשר היא מתמודדת עם מורכבות יחסים יוצאי דופן עם בנה היחיד אמיר, אותו היא מגדלת לבד כבר 18 שנה, והרצון שלה לעשות מהלך משמעותי בזוגיות עם עדי, פוגש את ההתנגדות שלו. אורנה מתעדת את  הוריה המזדקנים, שעד היום לא לגמרי מקבלים את עובדת היותה לסבית. לאורך העונה אורנה מנסה להתמודד עם שאלות מפתח בחייה, לשקול בזהירות את הבחירות שלה, האישיות כמו גם המקצועיות ולשרטט ביד אומנית את התנודות המרתקות בנפשה בין צחוק לכאב.

מה סף ההתרגשות?
"נראה לי גבוה מאוד, עשר בסולם דיכטר".

ספרי לי על היום בו את מקבלת את ההחלטה להגיד 'כן' לפרויקט הזה
"קיבלתי את ההצעה ואז אמרתי 'לא'. ואז הבאתי את זה הביתה ושאלתי את הבן שלי ואת חברה שלי ושניהם אמרו לי 'בעצם למה לא?'. אז אמרתי 'מה למה לא? זה ריאליטי...'. אני גרופית של מחוברים, לא הפסדתי אף עונה, אז הם אמרו לי 'אנחנו איתך, אנחנו נעשה את זה, וזה יכול לעשות לך טוב. אנשים עוד לא ראו אותך ככה, בתוך הבית'. תמיד אני מתראיינת או משחקת וזה לא אותו הדבר. אני פחדתי מזה אבל אמרתי 'יאללה אני עושה את זה והם צדקו, זה מוציא...". 

"תוך כדי שהתחלתי לצלם הבנתי שזה עושה לי טוב", הוסיפה בנאי. "חשוב לי להעביר מסרים ואני מעבירה אותם ובעיקר שאנשים יוכלו להזדהות עם החולשות, עם הכאב, עם השמחה, הם ההומור. בלי פליטרים, בלי קוסמטיקה, החיים עצמם".

יש אנשים שיגידו, 'למה היא צריכה את זה?', היא סלבריטאית מתחילה, את עם קריירה ארוכה, זה צעד לא מובן מאילו
"נכון. אבל בקריירה לפעמים מקבלי הצעה שהיא אתגר. זה היה בשבילי אתגר, להכניס את המצלמה לתוך הבית שלי, לעשות את זה, מכובד ולא זול ולא צהוב. כי החיים שלנו הם לא כאלה, כי החיים שלנו הם מלאי כבוד, אנחנו מכבדים אותם. ואני מזמינה את האנשים, להראות להם את הבן אדם כמו שהוא. לא מתאמץ, אמיתי, חשוף, בוכה, צוחק. היה לי אתגר".

איזה צד בך היה הכי קשה לחשוף?
"הכל. היחסים עם הבן שלי, עם ההורים שלי, בסוף העונה אבא שלי נפטר וזה מצולם. הכל בחוץ, אבל באופן שהוא לא פורנוגרפי, הוא מאוד אנושי. החיים עצמם".

כמה הנוכחות של המצלמה משפיעה על ההתנהלות שלך. הרגע שבו תגובה היא אותנטית, ואת חששת איך זה ייראה?
"שמע... אני מדליקה את המצלמה ואני ל מתאפרת לקראת זה. אני שמה ומתחילה איזשהו דיאלוג עם החברה שלי, עם עדי, ואנחנו שמות את המצלמה וזה מתפתחת לשיחה, על פחדים או על תשוקה ואני לא יודעת מה ייצא בסוף. זה מין לסמוך על זה שזה ייצא אמיתי ואותנטי ואין לי מה להתבייש".

גם ככה, אנחנו, התקשורת, עסקנו בחייך האישיים, הזוגיים, וזה עוד יותר להכניס את המצלמה פנימה
"אני עדיין שולטת בזה וגם בסופו של דבר בפורמט הזה של 'מחוברים' אנחנו נקראים לחדר עריכה ומראים לנו מה שצילמנו, אחרי העריכה שלהם ואז לרוב את מבקשת קצת פה לשנות וקצת שם לשנות. אבל בסוף העורכים שם הם עורכים חכמים ועדינים, והוציאו אותי לדעתי בצורה שאני...".

יכולה לשתף במשהו שביקשת לשנות?
"הרבה דברים. יש מקומות בהם אני נראית לעצמי זוועה - אישרתי. כי גם לראות את הפגמים זה בסדר".

המדינה סביבנו גועשת ורועשת, יש הרבה אמירות קיצוניות בממשלה. את חוששת מהיום בו תלכי מקופת חולים והרופא ישאל אותך על הנטייה מינית שלך
"אני מבועתת, לא רק מהדוגמה שנתת, מבועתת מזה שיש ממשלה שרוצה לקחת אותנו לחשיכת ימי הביניים. בכל התחומים, בכל התחומים, מדינה שאני כל כך אוהבת ואני רוצה שהיא תלך קדימה ושתהיה לנו סיבה להתגאות בה. אבל קיבלנו ממשלה שלוקחת אותנו אחורה ואני מבועתת מפחד".

יש לך חשש להביע את הדעה שלך אחרי שאיבדת קמפיין בעבר אחרי שאמרת את דעתך?
"אני לא יודעת אם זה חשש... אבל קצת התעייפתי. שאחרים יעשו".