קצת כמו כשאנחנו מנסים לפתור קובייה הונגרית וכל פעם מגלים עוד פאה שמזכירה קשת בענן, כך גם נראה השבוע שעבר עלינו, כשעל כל ניסיון לפשרה ברפורמה המשפטית שלושה סעיפים ממנה עברו בקריאה ראשונה. לא קל. אז בין קודש לחול, בין הפגנה לדיון בוועדת החוקה ובעיקר בין אמירה מקוממת של השר המיועד אמסלם, ובכן, לעוד אחת, ארץ נהדרת ניסתה להפוך את הלימון החמוץ למשהו שאפשר לשתות דרך קש. גם הפעם זה עבד. 

בואו לשדרג את האנגלית שלכם: לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>

ראשונים בטור פסעו ראש הממשלה נתניהו ורעייתו, כבודם במקומם מונח, אל האולפן והגיבו לראשונה לרצונם להגדיל את המימון שהם זוכים לו לדברים כמו איפור, ביגוד והוצאות שוטפות בביתם הפרטי. אתם יודעים, בקשות אלמנטריות. כשזה לא הלך, הצטרף אליהם השר יריב לוין כחיזוק ולצדו יו"ר ועדת החוקה שמחה רוטמן, הצמד המצוטט והמסוקר ביותר בימי הרפורמה הסבוכים. והשניים עשו בדיוק מה שהם יודעים לעשות בעת הזו: לגרום גם לאדם הרגוע ביותר להיכנס להיסטריה חסרת שליטה. אה, וגם מגילת העצמאות נגרסה לתוך עצמה. 

לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים>>>

וכחוט השני כמעט, בממשלה שנדמה שהקלף החזק ביותר שלה הוא חוסר הסכמה, הגיח לאולפן גם הטריו החם של הענף הביטחוני במדינה, הלוא הם שר הביטחון יואב גלנט, יורש העצר לכאורה שר האוצר והשר במשרד הביטחון בצלאל סמוטריץ', והשר לביטחון לאומי המאגף אותו מהצד השני, הלוא הוא איתמר בן גביר. הפעם היה זה פינוי הכרם בבנימין על הפרק, באותו תרחיש שכבר ראינו: יואב אומר לא, בצלאל אומר כן, ואחד מהם צודק, לפחות על פי רה"מ. רמז בהמשך. גם אתמול לא חדלו המאבקים על תחומי האחריות הזולגים בין המשרדים, שתמו בפינויו של גלנט על ידי הטוענים לכתר. העיקר שהיו שם מספיק "גבירתי" בשביל כולנו. 

אם כבר הזכרנו את אמסלם, אז אחרי נאום הרולקס והמרצדס בו האשים את המפגינים נגד הרפורמה בהסתאבות ובהיותם אליטה אשכנזית, הגיע דודי להתנצל קבל עם ועדה, והסביר למה אורחות חייו זהים לאלו של האנשים אותם תיאר בהשתאות. מהצד הנגדי באמת ניצבה מולו חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, שחזרה לסיבוב נוסף אחרי מילים קשות במהלך ההצבעה השבוע, ותיארה בדרכה את השפעות הרפורמה במשפטים בלתי נגמרים. 

ביום שאחרי
השבוע קיבלנו תזכורת קטנה לכך שאנחנו חיים במדינה מתוקנת, שיש בה גם צרות עסיסיות יותר מעילת הסבירות, ההשתק המשפטי או תפקידו של בג"ץ במציאות חיינו היומיומית. כן, אני מדברת כמובן על לירז רוסו הידוע בשם הבמה שלו סטטיק, שהחליט לספק לכל העולם שיחה ערה מול המיקרוגל בעבודה, וחשף לכאורה את סוד הפרידה שלו מבן אל, שותפו משכבר הימים, ומרעייתו שרית פולק.

אז בואו נאמר שהשלישייה הססגונית התייצבה גם היא לעימות חזיתי, שנוהל, איך לא, על ידי אופירה אסייג, שמצדה ניסתה להשלים עוד מספר פרטים עבור אלו שצפו בריאיון עם רוסו ונותרו עם שאלות. 

אקפוץ חזרה אחורה, לתחילת התוכנית, ואתן מקום של כבוד לרגע שליווה אותי גם ממרחק כמה שעות. היו אלה מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה והמנהיג העליון של איראן עלי חמינאי, שכאילו הביטו ממרחק על המתרחש כאן וחיככו את ידיהם בהנאה עם פופקורן מלוח ביד. החיקוי אדיר, יובל סמו ויניב ביטון נכנסים נפלא לנעליהם, וזה מוסיף לאישים הבכירים והמפחידים הללו המון חן.

איפה העוקץ בדבש הזה? שהמבט הזה עלינו, המשתאה, המקווה שמשהו יתפוצץ, הוא אמיתי. רק השבוע התייחס נסראללה לחשש ממלחמת אזרחים, וברור מה עמדתו בעניין. כדי שנוכל להמשיך להיות כאן, וליהנות מאסקפיזם איכותי כמו ארץ נהדרת, עלינו לזכור שאירועים כאלה הם בבחינת קריאת השכמה. צריך ביחד, גם אם בהתחלה זה מרגיש לא טבעי, והאמת שזה לא כזה נורא. תמיד נמצא נושאים אחרים לצחוק עליהם חוץ מהפילוג.