רבות דובר שהיום בו השלב הראשון של ההפיכה המשטרית יצא לדרך, ייזכר בהיסטוריה כיום שחור למדינת ישראל.
"עומד דקה דומייה לזכר הדמוקרטיה": אייל ברקוביץ' מעורר סערה | צפו
ליום הזה מצטרף יום נוסף, שירשם בהיסטוריית שידורי הטלוויזיה בארכיון המתעד אותם, היום שבו ברקוביץ', קם לדקת דומיה לזכר הדמוקרטיה, כשהוא אוחז בדגל הלאום ומסיים בדברים: "נקווה לימים טובים יותר", כפי שעשה אמש בתוכנית עם אופירה.
אם האקט המפתיע הזה של ברקו נתפס בעיני רבים, בעיקר, תומכי הליכוד, כגימיק שאין להתייחס אליו ברצינות, בעיני, זה אחד הגימיקים היותר מוצלחים שנראו על המסך הקטן, שהעביר את המסר, יותר מכל הפרשנויות וההסברים. אם תרצו: גימיק אחד שווה אלף מילים.
בואו לשדרג את האנגלית שלכם: לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
כמובן שהוא עורר סערה בקרב תומכי הימין שכינו את ברקו בכינויים מעליבים ופוגענים והטילו ספק ביכולותיו כאיש תקשורת.
ברקו, שבתוך עמו יושב, ידע שהוא יושמץ ויוכפש, ולמרות זאת, קם ואמר את אשר על ליבו, בלי חשש ומורא (בניגוד לחברי הליכוד אותם הוא מכנה בצדק "חבורת פחדנים") ועל כך הוא ראוי למלוא הקרדיט.
מעבר לכך, במילים פשוטות, בלי להתפלסף יותר מדי, ברקו הסביר שברגע שאנשים בממשלה הנגועים בשחיתות ובחשד לשחיתות, הם אלה שימנו את השופטים שישפטו את מעשיהם, הרי זו דיקטטורה. מה יותר קל להבנה מזה? אז אתם בימין, יכולים להמשיך ולתקוף אותו וללעוג לו שאולי הוא מבין בכדורגל, אך לא בפוליטיקה, אולם בסופו של יום, הוא אומר את כל האמת בפרצוף, וככל שאתם תוקפים אותו יותר, אתם רק מוכיחים עד כמה האמת הזאת כואבת.
עוד אמר ברקוביץ' ובצדק בהתייחס לחוק הטרללת החדש של הממשלה החדשה הקשור לאיסור הכנסת חמץ בבתי החולים ושאל: מה יעשו עכשיו הערבים שמרכיבים את רוב אנשי הצוות הרפואי בבתי החולים ברחבי הארץ? וכמו שאמר נתניהו למפגינים נפנה את אותה שאלה בדיוק אליו בחזרה "הנפלתם על כל הראש?".
לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים>>>
כאשר התבקש רון חולדאי, ראש עיריית תל אביב, שהוזמן אמש לאולפן וכמובן דיבר בגנות ההפיכה המשטרית המהווה סכנה לדמוקרטיה, אופירה הזכירה לו שבעצם מי שמנהל אותה, הוא ראש הממשלה, ואולי חולדאי ירצה לפנות אליו ישירות באמצעות המצלמה. חולדאי דחה על הסף את הצעתה וקבע שביבי מוכן להפקיר את האינטרס הלאומי, ובלבד למלט עצמו מאימת הדין, ולכן אין טעם לפנות אליו, כי ממנו כבר אי אפשר לצפות לשום דבר.
ואם בנתניהו עסקינן, בואו נודה על האמת. עליו מוטלת כל האחריות ולא על שמחה רוטמן ויריב לוין שהם רק שחקני משנה. איך אם כך, נתניהו נותן להם לטפס לו על הראש ולא מפסיק לאלתר את ריצת האמוק שלהם שמטרללת מדינה שלמה ומביישת ומביכה אותנו בעולם כולו?
גם הטיעון של שניהם, שהם מוציאים לפועל את הרפורמה, כי זה מה שבוחרי הליכוד רצו, מצוץ מהאצבע. בוחריו רצו לטפל ביוקר המחייה, בכבישים, ברפואה, בבטחון האישי והלאומי בשיקולים רבים ובטח שלא במערכת המשפט שהייתה הדבר האחרון שעניין אותם. אז שלא יספרו לנו סיפורים.
אתמול גם פורסמו תוצאות סקר שהראו כי רוב הציבור לא תומך בהפיכה המשטרית, כולל בוחרי ליכוד, והם מודאגים מקריסת הכלכלה, כפי שצופים טובי הכלכלנים, בארץ ובעולם.
אין מנוס מלשאול: מה קרה לביבי? אותו ביבי, שפעם היה חשוב לו כל כך מה העולם חושב עליו ושפעם היה מוערך על ידי קברניטי המדינות השונות. איך ייתכן, שרבבות מפגינים יוצאים לרחובות מדי שבוע והוא לא קשוב אליהם? איך ייתכן, שאנשי כלכלה, ביניהם נגיד בנק ישראל הנוכחי והנגיד לשעבר, ושלמה דוברת, אחד מאנשי העסקים הכי מצליחים שמתריע שהקריסה כבר החלה, ומציג הוכחות ונתונים, וביבי אוטם אוזניו לאזהרותיהם? הייתכן כי רגשי נקם במערכת המשפט שהעזה להגיש נגדו כתבי אישום, שיבשה את שיקול דעתו, שבעבר היה אחד היתרונות החזקים שלו?
מה קרה לביבי, שבזמנים אחרים תרם מניסיונו וחוכמתו לשגשוג הכלכלי, והיום, נאטם לגמרי לביקורת ממקצוענים ומומחים? "אז כולם מטומטמים?" שואל ברקו, ורק רוטמן שעד לא מזמן, אף אחד לא הכיר ולא שמע אודותיו, צודק והוא האיש שיקבע את גורלנו?