עוד שבוע הגיע לסיומו. שבוע בו הכרנו את השיר שלנו לאירוויזיון וכבר הכרזנו מעל כל במה שנועה קירל הולכת לקחת את זה בגדול, ולהבדיל אלפי הבדלות, שבוע בו איבדנו את אחד מהעוגנים המרכזיים של עולם התרבות הישראלי, הלוא הוא חתן פרס ישראל ואחד מגדולי השחקנים בארצנו חיים טופול. אז לצד הבינג' הקבוע, עם כל מה שאספתי לכם לסופ"ש חם הרבה יותר מקודמו, קחו כמה דקות להכיר את האיש הזה מקרוב, להאזין לשיריו מ'כנר על הגג' ומ'סלאח שבתי', להסתכל על המקצועיות והפופולריות שלו מסביב לגלובוס, בעולם בו אמריקה הייתה משולה לכוכב לכת נפרד, ולהגיד לו תודה קטנה בלב. תודה גם ממני.
המפלט: Faraway
לעיתים, ישנם דברים משלל סוגים, ששמם לגמרי לא מסגיר את תפקידם בעולם. זה קורה באוכל, במכשירי חשמל, ואפילו בבגדים, אך תופעה זו מועצמת במוני מונים כשמדובר בסרטים וסדרות שנשמעים כמו משהו אחד, אבל הם אחרים לחלוטין.
כך בדיוק ניגשתי ל'המפלט' לפני שצפיתי בו. סרט לא קצר במיוחד, תמונה ארכאית קמעה מעל שמו, מה שגרם לי להמר על דרמה תקופתית אופטימית ומלאת פרופורציות. מכירים את הסגנון. מן חומר טלוויזיוני שיגרום לנו לומר לעצמנו בלב "איזה כיף שאני לא חי בימי הביניים כי בחיים לא היה לי אומץ לצאת לצוד", או "נחמד שהמציאו את רוב מכשירי החשמל הרבה לפניי". כאלה.
שנייה אחרי, הבנתי שלא דייקתי הפעם. בסרט המונח לפנינו, אישה שכבר הבינה את החיים זוכה פתאום בירושה של בית על אי בקרואטיה, מסוג הדברים הפחות מציאותיים אבל חביבים בהחלט, ומבינה שזה הזמן לשים את הכל בצד ולחשוב עליה. רק עליה. בהמשך, היא גם תמצא פרטנר נהדר כדי לחשוב רק על עצמה יחד איתו. בקיצור: נחמד, לא צפוי להחריד, ומתיישב עם מוד ההגשמה העצמית שעדיין כאן כדי להישאר.
מוקדש לג'ורדן: A Journal for Jordan
ועכשיו למשהו מרגש, ולא סתם - משהו מרגש בבימויו של לא אחר מדנזל וושינגטון. צ'רלס, חייל שנשלח להילחם בעיראק לאחר אחד הפצעים העמוקים ביותר בצביון האמריקאי - אירועי ה־11 בספטמבר, מחליט, בעצת רעייתו הטרייה, לכתוב מעין יומן מסע לבנו ג'ורדן שרק נולד.
באמצעות התיעוד, בדיוק בתקופה בה ניצבים השניים במרחק שנות אור האחד מהשני, מסביר צ'רלס לבנו כיצד לצלוח את החיים בצורה המיטבית ביותר, גם כש(סליחה על הספוילר), החיים הללו לא יכללו אותו. זה נאמר ממש בתחילת הסרט, אל תתבאסו.
לסיכום: עצוב אבל לא מדכדך, מרגש גם אם לא תכננתם לשבת מול המרקע בעיניים בורקות, ובעיקר עמוס בכל כך הרבה אלמנטים איכותיים שעשויים בקפידה.
עג'מי: Ajami
ועוד קלאסיקה ישראלית, זוכת חמישה פרסי אופיר ומועמדת לפרס האוסקר, שאסור לוותר עליה. הסרט, שעלה לאקרנים ב־2009, מביא את סיפורה של שכונת עג'מי ביפו. עומר, צעיר מוסלמי המתגורר בעיר, נקלע בעל כורחו לסכסוך בין משפחתו למשפחת פשע מהדרום, חרף העובדה שזה הדבר האחרון שתכנן להיות חלק ממנו.
כדי לממן את הכופר שעל משפחתו לשלם כדי לשים את העבר מאחור, הוא מחליט להתחיל לבצע עסקות סמים, ובלי לשים לב מתאהב בצעירה שמגיעה גם היא מהמקומות הכי לא נכונים. בהמשך הסתעפות העלילה, תכירו גם קצין משטרה שמנסה להיאבק בפשיעה בעיר, טבח המייחל לעזוב את עג'מי ולהבטיח לעצמו חיים מעט יותר בטוחים, ונער תושב השטחים, שעובד לילות כימים על מנת לממן את הטיפול באמו החולה.
יש הרבה מאוד פרטים, ועדיין, 'עג'מי' משכיל לחבר את כל הדמויות והסיפורים בתוכו כאילו בוראיו הכינו בחרדת קודש ובכישרון רב שמיכת טלאים מרהיבה ביופייה. עמעמו את האור, ותנו לעצמכם להיכנס עד הסוף לעולמה של עג'מי. הוא לא קל, אבל תתאהבו בו.
האופנה הבאה: Next In Fashion
למקרה שאתם מוצאים את עצמכם נהנים מהאסתטיקה הרבה שיש בסדרות העוסקות באופנה, הסדרה הבאה, שבדיוק שבה לעונה חדשה, היא בשבילכם.
'האופנה הבאה' מאגדת בתוכה מספר מעצבים שסומנו כבעלי פוטנציאל, בדרכם להרשים את חבר השופטים ובעיקר להיות מוכרים מספיק כדי שיום אחד יוכלו לומר את שמם לצד נכסי צאן הברזל של העולם הזוהר.
כמו שבטח הנחתם, לא ממש קל בדרך לפסגה, והחבורה נאלצת להתמודד עם כמות נכבדת של משברים, יחס שנוי במחלוקת, בלשון המעטה, מחבריהם לספסל הלימודים, ואתגרים שיגרמו להם לרצות לפרוש ולמצוא ייעוד אחר. מעביר את הזמן.
MH370: המטוס האבוד - MH370: The Plane That Disappeared
במהלך ההתבגרות שלי, והפיכתי לאדם דעתן שמודע ליתרונותיו ובעיקר לחסרונותיו, הבנתי שיש כמה דברים שיסייעו לי ליהנות הרבה יותר מכל יום ביומו. לא אפרט לכם את כל הרשימה, בעיקר כי היא ארוכה ומלאת חוקים כמו להפסיק לכבות שעונים מעוררים או לשתות קפה עד חצי שעה מהיקיצה, ולא - אבלה את היום עם כאבי ראש, אך אתן לכם הצצה לעולמי.
הסעיף הרלוונטי לעניינינו הוא סרטי אסונות. הז'אנר המוזר הזה שמשום מה הוא תמיד פופולרי. וכן, הכלל שלי הוא להשתדל לגבור על הסקרנות ולהשאיר אותם על המדף, מאחר והם תמיד יכולים להוסיף חשש חדש ללקסיקון העשיר שלי.
חשוב לי שתדעו שעבורכם חרגתי מהכלל הזה הפעם, כדי להמליץ לכם לא לעשות זאת לעולם. בואו ניגש ישר לעניינים. 'MH370: המטוס האבוד', הדוקו החדש של נטפליקס, חוזר אל היעלמותה המסתורית של טיסה 370 של מלזיה איירליינס מהרדאר אי שם ב־2014, על כל 239 הנוסעים ואנשי הצוות שלה. בגדול, המטוס, בואינג 777, המריא ממלזיה מעט אחרי חצות, ועשה את דרכו לסין שש שעות משם. באזור אחת ורבע לפנות בוקר מגדל הפיקוח פגש באות חיים מהמטוס, ומאז, באופן מצמרר למדי, דממת אלחוט.
למרות שממש לא ברורה סיבת ההיעלמות האמיתית, ושקצוות החוט רבים מדי כדי לנסות להרכיב מהם תמונה שלמה, הסדרה נכנסת בדיוק לריק הזה ומנסה להבין למה כל כך הרבה נותר סודי, גם היום. לגופם של הדברים, מדובר בסרט מעניין שכן יושיב אתכם מרותקים על הספה. מה הבעיה? הוא ילווה אתכם גם בפעם הבאה שתרצו להזמין חופשה בחו"ל, או בכל פרסומת של חברה להזמנת טיסה.
כמובן שאי אפשר להיכנע לפחד ולא לצפות בכל תוכן שעלול להיות קרוב לעולמנו, ועדיין, כפי שהבטחתי לעצמי להיגמל מ'תעופה בחקירה', הייתי נשארת סקרנית ומוותרת על התענוג. אז לאן טסים בפסח?