אין לי מספיק מילים לתאר כמה קבס חשתי אחרי נאום נשיא המדינה יצחק (בוז'י) הרצוג. לא מהמילים ששמעתי, חלילה, וגם לא מהמתווה שהציע, שנראה לי כמו הדבר הסביר ביותר לנסות ולחתור אליו. היה זה מה שנח מתחת, העובדה שבאמת הגענו למצב די קיצוני כחברה. טוב, סטיתי מהנושא, באנו להרים. בקיצור, אחרי האכזבה מאיתנו והדאגה למה שבאמת הולך לקרות, הרגשתי ששום דבר לא יגרום למצב הרוח שלי לחזור לסורו. מה שקרה בפועל, הוא שבארץ נהדרת הניחו בפנינו את הפרק הכי טוב העונה. מיותר לציין שזה עזר, כן?
כדי להאזין כראוי למתווה הנשיא, הזמין קיציס, שאחז במושכות, את ינון מגל לפרשנויות ותגובות בזמן אמת. וזה התנהל בדיוק כמו שציפיתם, עם הרבה תנועות ידיים ומחיאות כפיים שבוששו לבוא. אליהם הצטרפו צמד הרוכבים יו"ר ועדת החוקה שמחה רוטמן ושר המשפטים יריב לוין, שדהרו על סוסים כאלה של הקניונים בדרך למקום מושבם.
מן הצד השני התייצבה שלישיית המוחים - ראש האופוזיציה יאיר לפיד והשרים לשעבר בני גנץ ואורנה ברביבאי, שחשבו לרגע שהם בחנוכה דרום של שבט דן בצופים. בול אותו דבר, רק אווירת נכאים במקום המורל. למקרה שתהיתם, גם הצעקות שלהם לא עזרו. פרט חשוב: לצד הנשיא שללא ספק פרק עול בגרסה זו של נאומו, הופיע העיתונאי האהוב משה נוסבאום לתפקיד קטן ומרגש.
באופן מוזר למדי, 200 המילים האחרונות שכתבתי לא כללו את השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר. עד עכשיו. אז השר, שכידוע שם את המשטרה על ראש שמחתו, ניהל דיאלוג פורה ומעמיק עם לא אחר מסוס משטרתי, שגם הוא הבין שמשהו פה מאוד מוזר. וזו לא הייתה העובדה שהסוס דיבר עברית. או דיבר בכלל. כשהיחסים בין השניים עלו על שרטון, שעט השר הממונה אל האולפן ברוח שיר האירוויזיון שלנו, כשהוא חצי בן גביר וחצי סוס.
בהיסטוריה הארוכה שלי עם ארץ נהדרת, ראיתי כמעט הכל. ועדיין, הופתעתי לגלות שבני הזוג נתניהו, שהחליטו להצטרף לפאנל המשולהב, הונחתו באולפן כשהם על סולמות משתלשלים מהתקרה, כמשל למסוק שריחף מעל כל המפגינים שביקשו שהמדינה תחזור למסלולה. בארבע מילים: זה היה פשוט מצוין. וכאילו זה לא היה יכול להשתפר, חברת הכנסת טלי גוטליב חברה אל הזוג המלכותי כדיילת לטיסותיהם הקרובות, עם, איך לא, ניסיון של 22 שנה.
וההיילייט של הערב, סליחה שאני משתמשת באנגלית, אבל זה יותר מהכרחי. אתם צודקים, אני מדברת על נאומו של השר בצלאל סמוטריץ' באנגלית, שאם נודה על האמת, הצליח להשכיח מאיתנו לרגע את כל מה שקורה. גם בפעם השנייה, השלישית והעשירית. אגב, אם מישהו יכול לחסום לי את זה מהטלפון כדי שאשוב לעיסוקיי, מודה לו מראש.
אם כבר אמרנו אירוויזיון, חשוב שתדעו שאפילו נועה קירל באה לבקר אחרי כל ההתרחשויות הפוליטיות חדשות לבקרים. לצד התלבושת מהקליפ של 'יוניקורן', השיר שלנו שבתקווה יטפס את כל הדרך לראש הטבלה, הביאה נועה גם את הוריה המסורים, וכמובן את דורון מדלי, שהזכיר לעצמו ולכולנו מה חשוב באמת.
מאז ומתמיד חיכיתי גם לסדרות המערכונים של ארץ נהדרת, שלאו דווקא היו קשורות בקשר הדוק לזירה הפוליטית והמדינית. גילוי נאות: את הטורטלים, מעלליו של ראש עיריית רמת הוד אדי קופל, הרוקחת סלמה ושגרת יומה בקניון, ופרשת הרצח בריקודי העם אני מריצה שוב ושוב עד היום. אתמול נגלה לפנינו מערכון חדש, שאני מאוד מקווה שיהפוך לטרילוגיה ומעלה, ואין אזרח במדינה שזה לא ידבר אליו.
אז ככה. גן ילדים. סייעת, עובדת סוציאלית, שוטר, מתמחה בבית חולים ואופה שהוא גם אסיר משוחרר, נפגשים במשפחתון. קצת התחלה של בדיחה. יוקר המחיה, העול הכלכלי ותחושת המיאוס הכללית גורמת להם להתאחד ולהגיע לפתרון שיחזיר להם את הצבע ללחיים ואת האוכל הטעים למקרר: לשדוד את בנק ישראל. ומה מוסר ההשכל? בדברים החשובים באמת, אנחנו יודעים להיות יחד. מ.ש.ל.