"לותר: תיק פתוח", נטפליקס

לוקח ל"לותר: תיק פתוח" חצי שעה עד שהוא הופך לסרט רע במיוחד, ואפילו אידריס אלבה הגדול לא מצליח להציל אותו. הוא היה בלש מבריק במשטרת לונדון בסדרת הטלוויזיה המקורית, אומנם אובססיבי למטרה ולא תמיד נעים לסביבותיו, ועכשיו לותר חוזר בסרט “לותר: תיק פתוח". על הכוונת שלו רוצח מטורף שמחסל בני אדם בכמויות מסחריות, שכדי להיפטר מלותר מפליל אותו במיני עבירות שונות ולותר נשלח לעשר שנות מאסר. אבל אל דאגה, חמוש ביכולת אלתור לותר נמלט מהכלא וממשיך את המרדף שלו אחר הרוצח, כשבמקביל הוא נמלט בהצלחה מכוחות המשטרה המבקשים להחזירו אל בין החומות.

בחצי השעה הראשונה פלוס־מינוס, הגם שמדובר ברוצח משוגע, הסרט מהנה למדי. אידריס אלבה, בתפקיד לותר, משתייך לשורת השחקנים הגדולים מהחיים, גם בסרט שלא תובע ממנו פסגות של משחק, ונושא על כתפיו את התפקיד הראשי בקלות. התסריט, לפחות עד השלב הזה, יכול להיות רע יותר. אומנם כל עורך דין מנוסה אפילו רק במעט יגרום לתסריט להתפתל על דוכן עדים ולהודות במהירות שהוא שטחי ותפור בגסות, אבל הפתעה אחת או שתיים עושות את הסרט - עד כה - לכאמור מתקבל על הדעת.

אלא שבחלוף חצי שעה, כשהשטחיות הופכת כבר לאבסורד, “לותר: תיק פתוח" הופך לסרט רע של ממש. הרוצח רוצה להרוג עוד ועוד, באופן סיטוני ובצחוק מרושע. לותר, בעבודת חשיבה בת דקה וחצי בלבד במחילה נטושה ונידחת של רכבת תחתית, מבין שהקו המחבר בין כל הקורבנות הוא האינטרנט, ושהרוצח מפעיל עליהם סחיטה, ושהוא מסתתר בנורווגיה, ואם רק היו לו 30 שניות נוספות היה גם מפענח את סוד היתוך המימן, אבל הוא צריך לרוץ ללכוד את הרוצח. וכך משטות אל שטות, מדחי אל דחי הולך הסרט ומידרדר אל מחוזות התפלות ותחושת הצער של הצופה על הזמן שבזבז.

לראות או לוותר: לא כל סרט שמוביל את רשימת הסרטים הנצפים שווה צפייה. "לותר: תיק פתוח" הוא ההוכחה הניצחת. לא לראות.