טוב, אפשר להגיד את זה כבר עכשיו – השבוע שעברנו היה רחוק שנות אור מלהיות מצחיק או אופטימי. ראש הממשלה נתניהו החליט לפטר את השר גלנט במה שנראה כמו החלטה ללא מבט בלוח השנה, ההפגנות הגיעו לרמות שלא נראו כמותן, ואפילו מחאות של אלו הבטוחים שכך צריכה להיראות רפורמה במערכת המשפט צצו כמו פטריות אחרי המכת"זית. אה כן, ושביתה כללית במשק, עצירת המראות בנתב"ג, מאות אלפי אנשים שיושבים דואגים בבית, ולא בגלל הפקקים, ושלמה ארצי אחד שסירב לפרס ישראל, אבל אמר תודה.
איך בכל זאת מצאתי את עצמי צוחקת בכיף, אולי בפעם הראשונה בשבעה ימים טרופים ומפחידים בכל רמה אפשרית? הודות לארץ נהדרת, כרגיל, שהופכת את הייאוש להרבה יותר נוח. חוה צדקה, רק בלי הלונדון. מי בכלל רוצה לטוס כשאין המראות.
וכמתבקש, את התוכנית של אתמול הקדישו המוחות הקודחים מאחורי לקצת מכל מה שהזכרתי ועוד. אתם צודקים, זה נפתח בנתניהו, שאגב נראה רצוץ ולא מסורק יותר מאי פעם, ולצדו שוליית הקוסם החמושה בטוויטר ולבושה בפיג'מה מאוירת, הלוא היא בנו יאיר. ובדיוק כשהחליט לצטט מהתנ"ך את סיפור שלמה המהלך והתינוק, כמו בנאומו לציבור, הגיחו שוליות מסוג אחר – השרה גלית דיסטל־אטבריאן וחברת הכנסת טלי גוטליב, וגילמו את האימהות בגרסה מעודכנת: האם האנרכיסטית והאם הרפורמיסטית. לתינוק שלום, לעם שלנו לעומת זאת, פחות.
אחד לאחד כמו בחיים האמיתיים העולים על כל דמיון, גלנט לא ויתר על תגובה משלו למהלכים שהתבצעו מעל לראשו, נאם עם חבילה של 40 דפים, ואפילו שוחח עם אמו שבירכה את אצילות נפשו. ואם כבר מדברים על החלטה פוליטית לא חכמה, הנה עוד אחת – לתת לחבר הכנסת ביטן להיות לא מרוצה מפועלו, כך שזה יוציא ממנו פרץ כנות נדיר בזירה הפוליטית. פלוס מדהים לכך שביטן חזר לעולמנו: גם אודי כגן שב אליהם בדילוגים.
ביי ביי ביידן?
מה עוד קרה השבוע? משבר מדיני מול ארצות הברית שככל הנראה נכנסנו אליו, אחרי שהנשיא ביידן טען שהוא לא הולך להזמין את נתניהו לבית הלבן בקרוב. במדיום החלופי של התוכנית, הוחלט בצעד חטוף כי שר האוצר בצלאל סמוטריץ' ימלא את מקומו, ואני לא צריכה לחזור על זה עוד פעם אבל ודאי הבנתם למה. נפלא גם בפעם השנייה.
אי אפשר לדבר על המחאה בלי להזכיר את אלו שמובילים אותה, ומבלים בשאר הזמן באולפני החדשות כדי להפציר בנו לצאת מהבית. אחת מדור המייסדים הזה היא ד"ר שקמה ברסלר, שהגיחה אל האולפן בחיקוי מדויק להפליא וביד תפוסה מהדגל, אליה חבר ראש האופוזיציה יאיר לפיד, ושימש כאופוזיציה לעצמו. זה אפשרי. בין עוד החלטות נמהרות שקיבל יאיר הבן לשלל דרכים להעביר את הזמן, צפינו גם ביו"ר ועדת החוקה שמחה רוטמן מנסה לקדם חקיקה לבד, בח"כ מירב בן ארי צועקת עליו ותו לא, את ד"ר אבישי בן חיים מסביר במתיקות כמה אנחנו מפולגים, ואת השר בן גביר והמשטרה החדשה שלו.
בואו נשים בצד רגע את הפוליטיקה. צפיתם ב'גוף שלישי'? אני מודה שטרם מאחר ויש לי חוב די רציני לחשבון הבינג' שלי, אבל החיקוי של דמויות הסדרה הראשיות, בגילומן של יהודה לוי, רותם סלע וליאור רז נתן לכולנו תחושה של בית, בית כזה שעושים בו לא מעט תפקידים בבת אחת אבל אוהבים את כולם באותה מידה. פרט שולי: גם אסי עזר היה שם.
בהתחלה, בשניות הראשונות לפני שעברו האולפן, צפינו בקטע קצר המתאר את המאבק הסמוי הזה בין תומכי הרפורמה למתנגדיה. בסוף היה ברור שיש בינינו משהו מאחד, לא משנה כמה קריטי לנו איך ממנים שופטים, וזה שאנחנו כאן יחד. סליחה שמדובר באם כל הסחים, אבל בואו, כנראה שזה הדבר היחיד שיש לנו והוא גם רובו בשליטתנו. אל תדאגו, לא מוסיפה ציטוט או משל מהתנ"ך, שמענו מספיק כאלה השבוע.