עברנו את זה. ליל הסדר מאחורינו. הכוסות בהסבה לשמאל, השאלות המעיקות, הניסיון לשמור מקום להכל שהתברר כ'לא אכלנו מספיק', ובעיקר השנה הבאה בירושלים שצעקנו מהספה, ספק ישנים ספק חולמים שצריך להתחיל את הסדר מההתחלה. האמת שבאתי לשאול איך היה לכם, ולהזניק אתכם לבינג' של כולנו מסובין, אבל במדינה שלנו לפעמים לא הכל צפוי וידוע מראש, וכן, נראה שהסלמה ביטחונית בפתח. אז בתקווה שהכל יעבור בשלום ועדיין יאפשר לנו ליהנות קצת מאווירת החג, הנה כמה סרטים וסדרות שיכריחו אותנו לקיים את מצוות האסקפיזם.
עצבים: Beef
אתם עומדים, או בעצם יושבים בפקק היסטרי. עשרות מכוניות מאחוריכם, פי שתיים לפניכם, ואתם מבינים שהודעת האיחור המנומסת לפגישה לא רלוונטית בשום תרחיש. פתאום מישהו עוקף אתכם בבוטות. מה תעשו?
עצתי אליכם ולכל מי שאני מכירה, גם לעצמי, היא לנסות לעבור הלאה. אפשר להתבטא בחריפות בכותלי האוטו, אולי לערוך מניפסט קצר על האדם שהחליט להעכיר לנו את מצב הרוח, אבל להשאיר את זה שם. גם ככה לא קל לחיות כאן.
מה שקורה ב'עצבים' כפי שוודאי הבנתם, הוא שדני ואיימי, מיודעינו, ממש לא פועלים לפי עצתי. הסיפור מתחיל כשהשניים, קבלן שיפוצים די לא מוצלח ויזמית מחליטים לפצוח בריב קולני בכביש. הקטע המעניין הוא שאת הוויכוח הזה הם לא השאירו בצומת בה נועדו לראשונה, אלא הפכו אותו לכוח מניע שישנה את החיים שלהם. תתפלאו. לא רע בכלל.
אהבה אנלוגית, אהבה דיגיטלית: IRL- In Real Love
מאחר וריאליטי היא מילה נרדפת לאסקפיזם, הנה משהו שאתם בהחלט עשויים לאהוב, למרות שלא מדובר בחומר אמריקאי מובהק. ובכן, המעטפת מייד אין USA, והשאר - ניסוי חברתי הודי שראה אור במחוזות הטראש.
בגדול, ארבעה מתמודדים, שני גברים ושתי נשים, ינסו למצוא בני ובנות זוג לקשר ארוך ויחייב, אבל הם יעשו זאת בשתי דרכים שכולנו מכירים: בלייב או באמצעות צ'אט און ליין. המטרה, מלבד השידוך וכל הג'אז הזה, היא להבין מה עובד טוב יותר, והאם השיטוטים שלנו באפליקציות ההיכרות למיניהן רק מרחיקות אותנו מהמטרה לשמה עלינו על המתקן המשונה הזה.
מפתיע ובכל לזאת לגמרי עושה את העבודה, לא מרגישים שהזמן עובר למרות שכל פרק הוא באורך של 50 דקות. אל תקבעו תוכניות.
ממי ברחנו, אימא? ? Who Were We Running From
וכיאה לחג שמקבץ אותנו יחד בכל רדיוס בבית, זה בדיוק הזמן לדרמה טורקית לא מציאותית שתמנע מאיתנו ללכת למטבח לקושש איזו לחמנייה פסחית. מעולם לא הייתי טיפוס של מצות.
בסדרה שלפנינו עם השם שדי אומר הכל, אמא לבת מתבגרת בעלת עבר מסתורי במיוחד מנהלת את חייה כעבריינית נמלטת על כל המשתמע מכך. המשמעות של אורח החיים הקדחתני משהו, היא שסדר היום של השתיים מורכב מלא מעט בריחות ממקום למקום.
כשהבת הזו גדולה מספיק, ברגע ההוא בו מבינים דבר או שניים על העולם, היא מחליטה לשאול את אמה ממי הן בורחות. את זה בטח הבנתם. התשובה שהיא תענה לה, עם זאת, קצת יותר מורכבת. תהנו.
הסיפון התחתון: Below Deck
חשוב לי לומר תחילה שאני יכולה להסביר. אני יודעת שמה שהנחתי מולכם כעת נראה כאילו פג תוקפו בימי 90210 הישנה, ועם זאת הרגשתי שבא לכם סדרה מעגלית שלא מסתיימת עד שתכבו את הטלוויזיה, והתגעגעתי קצת לקיץ המסרב להגיע במלוא הדרו.
אז קבלו במחיאות כפיים את 'הסיפון התחתון', המלווה אנשי צוות צעירים ורעננים על סיפונה של ספינת תענוגות, שאין להם ברירה אלא להסתדר האחד עם השני בלי דרמות כי הם פיזית לא יכולים לצאת בזעם ממקום העבודה שלהם.
נחשו מה, דווקא בגלל זה אתם הולכים לחזות בכמות מסחרית של מזימות ותככים. ולמקרה שלא מספיקה לכם עונה אחת, ודאי תשמחו לגלות שיש שתיים הזמינות עבורכם בנטפליקס. אגב, מדובר בטעם נרכש.
פריקי: Freaky
אני נוהגת להמליץ בסיום על משהו שלא כדאי לצפות בו. הפעם, מאחר וחג מבשר על אנרגיות טובות לרוב, אחתום את טורי בסרט לא רע, אבל הוא גם לא מיועד לצפייה בגילאים צעירים מדי. נא להיערך בהתאם.
הכירו את מילי, תלמידת תיכון לא מאוד פופולרית, שבאופן מאוד מוזר מחליפה את הגוף שלה עם רוצח סדרתי מבוגר, שבואו נאמר שיש לו ותק לא מבוטל במשלח ידו. ברגע שהיא מבינה מה קרה, יהיו לה 24 שעות בדיוק להחזיר את המצב לקדמותו. ומה יקרה אם לא? אשאיר לכם לגלות.
אם נשים בצד את העובדה שסרטי אימה ככלל לא ממש יודעים לגרום לנו להרגיש ששרפנו את זמננו כהלכה, הסרט שלפנינו בסדר גמור. ואחרי הסדר הארוך מדי והפקקים בלילה שהזכירו את אמצע היום, הכל קטן עלינו. חג שמח.