זה לקח שנתיים של המתנה, אבל בסוף השבוע האחרון נחתה בנטפליקס העונה הרביעית של סדרת הלהיט "חינוך מיני", בעונת סיום מצופה למדי שהגיעה לסגור את כל הקצוות ולהעניק לנו טעימה אחרונה מחוויות תלמידי תיכון "מורדייל".
חד, בועט ונשכני: ירון לונדון הוא תופעה די נדירה ומרעננת בנוף הישראלי היום
אפשר גם בסוכה: הסדרה הנוסטלגית הגיעה לנטפליקס - וזה הסימן לצפות בה בשנית | ביקורת
יוצרי הסדרה ככל הנראה הבינו שהצופים צריכים תזכורת למה שהתרחש בעונה הקודמת (שנתיים, בכל זאת) והעניקו לצופים ריקאפ של האירועים האחרונים מפיה של לא פחות מג'ין מילבורן (גיליאן אנדרסון האדירה כתמיד), אמו של אוטיס (אסא בטרפילד) שכזכור סימן את שריקת פתיחת הסדרה בעונה הראשונה כשפתח קליניקה לייעוץ מיני לאור הביקוש של חבריו המבולבלים והמתוסבכים לספסל הלימודים.
אז איך סיימנו את העונה השלישית? אוטיס ומייב, שסיפור האהבה שלהם היווה ציר עלילה מרכזי בעונות הקודמות, סוף סוף נפלו אחד לזרועות השנייה רק כדי להפריד כוחות שוב ברגע האחרון כשמייב קיבלה הזדמנות לעזוב את תיכון מורדייל, זאת כדי ללמוד ספרות בבית ספר יוקרתי בארה"ב. אריק, חברו הטוב ביותר של אוטיס, ודמות שעברה מסע ארוך כדי למצוא איזון בין היותו גיי לבין הבית הנוצרי ממנו הגיע, נפרד מאדם, מי שבעבר היה בריון בית הספר ואז, בזכות אריק, גילה את המיניות שלו ובעקבות כך הפך לאחת הדמויות היותר רגישות, מתוקות ואהובות בסדרה.
ג'ין, המטפלת המינית המהוללת ומי שלימדה את אוטיס את כל מה שהוא יודע, הביאה לעולם תינוקת ונפרדה מבן זוגה, יאקוב, אחרי מערכת יחסים סוערת למדי – מה שמאלץ אותה להתמודד עם התפקיד של אם יחידנית, על כל המשתמע מכך. יתר הדמויות של הסדרה, כמו הוריו של אדם או התלמידים שהמשיכו לעונה הנוכחית, מקבלים הזדמנות לקבל תיקון או סגירת מעגל באמצעות ההתחלה החדשה שפותחת את הסדרה – המעבר למכללת קוונדיש.
כזכור, בעוד תיכון מורדייל ניסה בכל מאודו לרסן את תלמידיו הסקרנים מינית ומגדרית, קוונדיש שונה לחלוטין. המכללה, בהובלת סטודנטים מגוונים מכל הבחינות שבראשם עומדים זוג טרנסג'נדרים צבעוניים ומכילים, מציעה מדיטציה, יוגה, פינת נואמים, אמבטיות קול ושמה דגש על טוב לב ובריאות נפשית.
כחלק מן הליברליות העכשווית (או "הטרלול הפרוגרסיבי" כפי שמכנים אותו מהצד השני של המתרס), העונה הרביעית מעניקה הרבה יותר בולטות לקווי העלילה הלהט"בים בכלל והטרנסים בפרט. מלבד זוג הטרנסג'נדרים המלכותי של המכללה, ישנה הדמות הא-בינארית קאל, אותה פגשנו בעונה הקודמת, שמתמודדת עם ההשפעות של נטילת הטסטוסטרון על זהותם. הסדרה עושה בכך למעשה שירות חשוב, כשהיא בוחרת לעסוק בשינויים ההורמונליים והקשיים הרגשיים הנלווים לתהליך ההתאמה המגדרית ולא רק להציג את הדמויות כשהתהליך כבר מאחוריהן.
העונה הרביעית עושה כמיטב יכולתה להתמודד עם קווי העלילה המרובים ולסגור את הקצוות בשמונת הפרקים שמוקצים לה. לצד כמה קווי עלילה משונים ומייגעים (תספרו כמה פעמים ציפור מחרבנת לאריק על הכתף) ישנם כמה קווי עלילה מהנים יותר: המאבק של אוטיס באו, תלמידה במכללה החדשה שמנהלת קליניקה לייעוץ מיני ומתחרה איתו על הזכות לקבל את התלמידים המבולבלים; הניסיונות מכמירי הלב של אדם ואביו מייקל לתקן את מערכת היחסים שלהם ולהפוך לאנשים טובים יותר; וכמובן דרך ההתמודדות המקסימה של איימי עם התקיפה המינית שעברה בעונות הקודמות באמצעות אמנות (ותסמכו עליה שגם את זה היא תעשה בהומור והחן האופייניים לה).
הסדרה גם ממשיכה לגעת בשלל נושאים מיניים, נפיצים יותר או פחות: מיניות ברשת, מגע בהסכמה, א-מיניות, בעיות בתפקוד המיני וכו', כל זאת בעדינות והמון הומור עצמי – שתי תכונות שהצליחו לשמר את מעמדה עד כה. לצד זאת, הסדרה גם נוגעת בנושאים כואבים ורציניים כמו מוות במשפחה, מחלות, הטרדות מיניות ואף גבריות רעילה, מושג שדי הלך ונשחק מיתר שימוש אך בהחלט בא לידי ביטוי ומקבל התרה בסוף העונה שמעניקה לצופים אפשרות לנשום לרווחה.
בסופו של דבר, למרות נאומים די מעושים ודידקטיים על סקס ויחסים ואי אחידות ברמת הסיפורים השונים, מעריצי "חינוך מיני" זוכים להיפרד ממנה עם כל הדברים שהם אהבו בה מלכתחילה. אנחנו ממשיכים להיות מעורבים בחיים המבולגנים והמטורפים של הדמויות שהתאהבנו בהם, הכימיה בין השחקנים ממשיכה לעבוד ולהוות כעוגן בין כל קווי העלילה, האסתטיקה עדיין יפהפייה בזכות הטבע הירוק והצבעוניות מכל עבר והדבר הכי חשוב – הלב שלה הוא עדיין הדבר שעומד במרכזה.