יהודי חביב נחת בארצנו, חיבק, דמע, התמסר לבקשות לצילום – איך יכול מישהו לא לאהוב את ג'רי סיינפלד. אחת לזמן מה, בין שלטוט לשלטוט, אני נעצר על פרק מקרי של "סיינפלד", ויודע שזהו, זה אבוד - עכשיו אני תקוע לשבועות, בפעם המי יודע כמה, על "סיינפלד".
"עברתי שואה, כולם שם מחבלים": מייה שם מספרת לראשונה על הימים בשבי
"התעוררתי והרגל שלי הייתה ברזלים": הצצה לעדויות מיה ואיתי רגב בעובדה | צפו
אני מכיר את הטקסטים בעל פה, את העוויות הפנים, יודע מתי קריימר יתפרץ לדירה, איך יצליחו ההורים של ג'ורג' לריב, איך יכעסו ההורים של ג'רי על הבן כי לקח את העט שכותב הפוך מג'ק קלמפוס - יודע, זוכר בעל פה, ואיכשהו, באופן פלאי, שוב ושוב צוחק מחדש.
הם אנשים חביבים, הסיינפלדים. לפני מספר שנים נחת בארץ ויין נייט, הוא ניומן הגדול, לצילום פרסומת. ברשתות החברתיות עבר המידע היכן מצטלמת הפרסומת, ואפילו שקלתי לרוץ לשם ולהצטלם איתו, אלא שלמרבה הצער האירוע התרחש קרוב לשעת השנ"צ שלי ועל כן נבצר ממני להגיע.
עד היום אגב אני תוהה אם לא עשיתי טעות גדולה באותו יום. מי שכן עשו זאת תיארו טיפוס חייכני, חביב, שמח לשתף פעולה - אז אהלן, ניומן. בפעם הבאה שאתה פה, גם בפיג'מה אני רץ להצטלם איתך.
ובשבוע שעבר נחת אצלנו המלך בעצמו. אף אחד לא הכריח אותו. שום שדולה יהודית לא התיישבה לו על הזנב. רק לב יהודי חם, שכאב את הימים הקשים שנחתו על מדינת ישראל, העלה אותו ואת רעייתו על מטוס סילון אלינו. כאחד האדם הסתובב היהודי החביב הזה בינינו. דמע באזורי החורבן וההרס, התחבק עם חיילים, נעתר לבקשות צילום בצוותא מעוברים ושבים ברחובות.
כשפגש שני חיילי מילואים בסיור ברחובות תל אביב, ביקש הוא בעצמו להצטלם עמם. היה כאן וחזר לאמריקה, ואפשר לבטוח בו שרכשנו לעצמנו מליץ יושר נוסף בניכר ההולך ומתקרר.
אז בהינתן כל אלו, עולות שתי שאלות במלוא חריפותן. האחת היא שאיך אפשר ומי מעלה בדעתו, כפי שקורה לאחרונה, להעז ולהשוות - מבחינת האיכות - בין "סיינפלד" ל"חברים"? והשאלה השנייה, שווה בעוצמתה לפחות לראשונה, היא איך יכול להיות שמישהו לא מחבב את ג'רי סיינפלד?