“רודי ג'וליאני: דוקו מוזיקלי", יס דוקו, יס VOD, החל מ־1.2
רודי ג'וליאני היה כוכב. מתוך משפחה בעייתית - אביו ישב בכלא ועסק בגביית חובות של מאפיונר - עשה רודי חיל בלימודיו, השלים לימודי משפטים בהצטיינות יתרה, והחל לעבוד כעוזרו של שופט פדרלי. במהלך השנים טיפס ג'וליאני בסולם התפקידים, נישא והתגרש שלוש פעמים, שימש כתובע באחד מרובעי מנהטן, הרחיק את הסמים מהרחובות והביא לכליאתם של ראשי משפחות פשע. תפקידו הבולט ביותר היה כשפנה לפוליטיקה ונבחר לראשות עיריית ניו יורק. הפשע ותעשיות המין שגשגו באותם ימים בעיר, הרחובות היו בלתי בטוחים לאזרחים שהלכו בהם. ג'וליאני נקט שיטות קשוחות והצליח לנקות את העיר. בתקופה שאחרי פיגוע התאומים הוביל את מנהטן ברוגע, יצר בקרב תושבי העיר המוכה תחושה שיש להם מנהיג שניתן לסמוך עליו וזכה לשבחים רבים על כך.
באופן פרדוקסלי, היו אלה ימי הקריירה הפוליטית האחרונים שלו. ניסיונו להתמודד על משרת נשיא ארצות הברית כשל. הוא עבר לעסקים הפרטיים, עבד כיועצו של הנשיא טראמפ ויחד איתו צלל למטה בהסתבכויות משפטיות שונות. לפני מספר חודשים הורשע בהוצאת דיבה ונגזר עליו לשלם 150 מיליון דולר פיצויים לשתי נשים שעבדו במהלך יום הבחירות, ושטען כי ראה אותן במהלך הספירה מעבירות קולות מטראמפ לביידן.
הסרט “רודי ג'וליאני: דוקו מוזיקלי" מכוון לצופה שנורא נורא מעניין אותו מה קורה עם רודי ג'וליאני ולא משתעמם מהמידע שנמסר לו כאן בשתי הפסקאות האחרונות. ואפילו יותר מכך: הוא מפורט הרבה יותר, עד כדי טרחה ויגע. קשה להאמין שצופה מקומי סביר - למרות החיבה שרוחשים כאן לג'וליאני הפרו־ישראלי המובהק - יהיה מעוניין להכיר את האיש, מניעיו, התנהגויותיו בפירוט הרב המוצע לו ב־80 דקות הסרט. לצופה סביר גם חצי מהזמן והמידע היה מספיק.
יתרה מכך: בשמו של הסרט מופיע צירוף המילים המבטיח “דוקו מוזיקלי". בסרט משולבים קטעי מחזמר המתארים את עלייתו ונפילתו של ג'וליאני. תנוח דעתו של הצופה - אין מדובר במחזמר מנהטני מסחרר חושים. למעשה קטעי המחזמר הללו מהווים המלצה חמה לצופה להתרחק בחיפזון מהתיאטרון שבו עולה ההצגה המוזרה. בטיימס סקוור, שג'וליאני טיהר לפני שנים רבות מפשע, מין ומסמים, עדיין אפשר למצוא במשרדי הכרטיסים מקומות טובים להצגות האחרונות של “קאטס".