שבוע חורפי עבר עלינו. וגם קיצי, ורווי ברוחות ובסתם מזג אוויר סגרירי. וכמו המתרחש בחוץ כך גם בפנים, ימים של תקווה בעקבות מה שנראה כמו התקדמות בעסקת החטופים, ושעות אחרי – מפח נפש איום נוכח הנופלים הרבים כל כך מאז אותו בוקר ארור. רגע לפני שסוף השבוע שוב דופק בדלת, זה הזמן להרגיע מעט את הרוחות הסוערות, תרתי משמע. תפתחו טלוויזיה, יש דברים טובים על המסך.
החבר השמן שלי | HaShamen
השנה היא 2023, עולם המושגים שלנו רחב הרבה יותר משחשבנו, ועם זאת מצומצם בכל הנוגע לצמד המילים פוליטיקלי קורקט. מסיבות ברורות ללא ספק אגב. זה בדיוק מה שחשבתי כשצפיתי בשם הסרט הישראלי שלפנינו, שיצא רק בשנה שעברה. דקה לתוכו הבנתי שאין שום סיבה לדאגה, אלא שלפניי בסך הכל קומדיה רומנטית חביבה שלחלוטין כיף לבלות מולה.
אז הכירו את ג'ימי (צחי סדן) ואליק (מי־רן מנקס). הם הכירו לראשונה בצבא, בעוד ג'ימי יודע שאליק ממש לא הולכת להיענות לחיזוריו. חמש שנים אחרי הם נפגשים שוב, ואפילו פעם שלישית תגיע באיזשהו שלב. אמנם בקומדיה רומנטית עסקינן, אבל על השאלה האם השניים הולכים להיות ביחד באחד מהתרחישים אותיר לכם. כן אומר שכל הדרך לשם חמודה מאוד. וכמובן, איך לא, העובדה שהכל מתרחש ברחובות הישראליים האהובים עלינו במיוחד רק מוסיפה לתחושת הביתיות.
שישים דקות | Sixty Minutes
אל חשש, אני לא ממליצה לכם על ריאיון ארוך ומייגע עם אישים פוליטיים מן העבר וההווה. במקרה הנ"ל, שישים דקות הוא מותחן גרמני מבית היוצר של נטפליקס, והוא לגמרי קולע לטעמו של כל מי שמחפש את האקשן בטלוויזיה שלו. וגם למי שלא.
ב־89 דקות מקצה לקצה, נצפה בניסיונותיו של אוקטביו, אומן לחימה, לשלב בין שני הדברים החשובים לו ביותר בחיים: הקריירה, והמשמורת על בתו שעלולה לחמוק מבין אצבעותיו. וכך יהלך בין הטיפות וייאבק באנשים קשוחים למדי, בעודו מגן על הקשר עם הילדה שלו בחרדת קודש.
לכאורה מדובר בעוד מותחן קלאסי, אבל יש פה גם הרבה מעבר - קונפליקטים בין האלמנטים הקריטיים בשגרת יומנו לבין מה שהרבה יותר קריטי מהם, אכזבות, והרבה חלומות שעוברים עדכון גרסה מכורח המציאות. למה אתם מחכים?
ג'קלין נובאק: על הברכיים | Jacqueline Novak :Get on Your Knees
התלבטתי לא מעט האם להמליץ על מופע סטנד אפ שכזה, כשרובו עוסק בשלל נושאים השמורים לעת ערב. מאוחרת מאוד. ואז הבנתי שאם זה היה מופע של סטנדאפיסט גבר הייתי מתלבטת פחות, כי זה מה שמקובל לחשוב בדרך כלל. זו הסיבה שהחלטתי שאני לחלוטין מציגה את הפריט הטלוויזיוני הזה בפניכם.
ובכן, ג'קלין נובאק, קומיקאית בחסד שממש לא מתכוונת לסנן את מחשבותיה, עושה זאת שוב במופע חדש שכולו טהרת ה"אני אגיד הכל, על הכל". וזה בדיוק מה שאתם ודאי רואים בעיני רוחכם. ספוילר: אתם הולכים לצחוק, והרבה, גם אם בדרך כלל תעדיפו תוכן מעט יותר מיושב. חוזרת לאזהרתי הקבועה מימי קדם - לצפות אחרי שעות השינה של הילדים והאחיינים, וכמובן לא לשתף אותם ברשמיכם.
ילד בולע יקום | Boy Swallows Universe
ולסיום: סדרה המבוססת על ספר, שהיא בעצם הכל. גם נעימה מאוד לפרקים, אפילו משפחתית אם מביטים עמוק פנימה, ובאותה מידה טומנת בחובה שכבות רבות של אופל. חשוב שתדעו שזו בדיוק הסיבה בגנה היא תתפוס אתכם בשנייה גם אם לא תכננתם.
במרכז העלילה ניצב איליי, נער המתגורר בפרבר אוסטרלי אי שם בשנות השמונים, שעליו להתמודד עם מציאות חיים לא פשוטה בכלל. חרף הסכנות הרבות, הוא הולך להצליח לעשות זאת, אך בדרך לגמרי לא צפויה ובהרבה חן. תתכוננו להתמכר.
המטבח | The Kitchen
יכול להיות שהתגעגעתם, אבל גם אם לא - זה הזמן לפינת הקרינג'. ובקצת יותר מילים: תחושת אי נוחות איומה, רצון לסגור את הטלוויזיה, חשק עז לפחמימות וחוזר חלילה. והפעם בפינת הסרטים שהלוואי שהייתי מוותרת עליהם ניצב 'המטבח' בראש הטור. וכי למה? בגלל שמאחורי השם הסולידי משהו ניצב עולם דיסטופי, מפחיד, קר וממוחשב, המציג את העתיד הלא מאוד רחוק שלנו. על כל המשתמע מכך, לרבות האופן בו ממשיך גלגל החיים.
אני יודעת שהסדרות והסרטים הדיסטופיים, המתארים מן מציאות אלטרנטיבית ומקריפה, יכולים להיות מוצלחים למדי ולא בכדי. לעיתים החשש שהאירועים הללו יתרחשו במציאות הרבה פחות מורגש מהעלילה המהפנטת והמשחק המוצלח. כאן, במהלך ניסיון היחלצות של הנפשות הפועלות מעיי חורבות עתידניים, הקרבה למציאות שלנו מפחידה מדי ומעיקה הרבה מעבר למותר. באמת לא חייב.