אלו היו שנות ה־90 העליזות, הימים הראשונים של ערוץ 2. כמעט כל מי שעלה על מסך הטלוויזיה הפך בן לילה לכוכב. כאלו היו חמשת הסטנדאפיסטים הצעירים והאלמוניים של "הקומדי סטור": צביקה הדר, אסף אשתר, איתי שגב, רובי דואניאס וגיל ססובר. ואף שחלפו כבר 30 שנה מהיום שעלתה לאוויר, עדיין שמם נקשר עם תוכנית המערכונים.
"אאמין לעסקאות כשהבן שלי יהיה פה": אביו של החטוף מסרב להיאחז בכותרות
סער היה אמור לפרוש הערב מהממשלה - אך זה מה שנתניהו הציע לו ברגע האחרון | דיווח
התוכנית הנצה על במת בית ציוני אמריקה בתל אביב, בערבי מופעי סטנד־אפ שנקראו "הקומדי סטור", פרי חזונם של המפיקים טמירה ודודו ירדני. "דודו ראה בארצות הברית מופע שנקרא ‘הקומדי סטור', שבו סטנדאפיסטים עולים לבמות שונות באותו אולם והקהל יכול בכרטיס אחד לראות מספר מופעים במקביל, מעין חגיגת הומור כזו", מספר אשתר. "דודו החליט ליישם את זה בימי שישי בערב בבית ציוני אמריקה. הגיעו לשם סטנדאפיסטים שרצו לצבור קהל, כל אחד עלה ל־5־10 דקות וירד מהבמה, זה היה מעין מרתון, שבהמשך התפתח להופעות בידור".
היו שם קבוצות של סטנדאפיסטים, כמו למשל הקבוצה שבה היו חברים אשתר ודואניס וגם אומני סולו, כמו ססובר, שגב והדר, שהציג שם לראשונה את דמותו של ז'וז'ו, שליוותה אותו אחר כך גם לתוכנית.
"הדמות הסאטירית של ז'וז'ו אבוקסיס, ‘הזמיר המשתקם', ליוותה אותי על הבמות כחמש שנים לפני ‘הקומדי סטור'", אומר הדר. "עיצבתי ופיתחתי אותה מהופעה להופעה, וכשהגעתי להופיע בבית ציוני אמריקה זה היה אחרי שכבר היה לי מופע סטנד־אפ ארוך שכולו עם הדמות של ז'וז'ו, ככה שזו הייתה הדמות הכי מגובשת מבין הדמויות שנכנסו לתוכנית".
שגב הביא לבית ציוני אמריקה שתי דמויות שהמשיכו איתו אחר כך לתוכנית: ילד יום ההולדת ולולו, פארודיה על כתבת החדשות בערבית. "לולו היא הדמות האהובה עליי מבין כל הדמויות שעשיתי אז", אומר שגב. "לא האמנתי שהיא תתפוס, בייחוד כשדיברתי בג'יבריש ולא בערבית ולקחתי כמה משפטים שזכרתי מתוכנית הילדים בערבית ‘סלם ותעלם'".
ססובר מספר כי הגיע לבמה בשביל הפרנסה. "כשהשתחררתי מלהקת הנח"ל, בה גם ביימתי ועשיתי סטנד־אפ, קיבלתי הצעות להופיע, אבל לא הייתי בטוח שזה מה שאני רוצה אז", הוא אומר. "היינו רצים בין הבמות והשכר היה נורא, פחות ממלצרות".
לאחת ההופעות הזמין ירדני מפיקים של זכיינית הטלוויזיה טלעד, אשר התלהבו מהחומרים והחליטו לצלם אותם. "הבמה לא הייתה ערוכה לטלוויזיה, זה נראה כמו תיאטרון מצולם, ולכן זה לא צלח", אומר אשתר. "מצד שני, הנציגים של טלעד הבינו שיש פה מלא כישרונות ודברים מצחיקים, ובעצת דודו ירדני החליטו ללקט מערכונים שאהבו ולצלם זאת כתוכנית טלוויזיה".
הופכים לחבורה מגובשת
ב־14 במרץ 1994 עלה פרק הפיילוט של "הקומדי סטור" בבימויו של יואב רודה, בהפקתם של דודו וטמירה ירדני (טדי הפקות) ובהפקה בפועל של נאוה קולטון. בפרק שארך 21 דקות השתתפו הדר, אשתר, שגב, ססובר ודואניאס, וגם ארז בן הרוש, מרב גרובר, דרור שגב, יורם חטב, אריק זילברמן ואורי בנאי. הפיילוט נפתח בשואו קברטי הכולל תזמורת חצוצרנים לבושים במדי שוטרים, שעליה מנצח הדר, לבוש בחליפת אלביס פרסלי וסיגר בפיו. לצדו מפזזות רקדניות החושפות תחתוניהן לצלילי מוזיקה שהלחין טל ירדני.
"התוכנית המקורית הייתה ליצור מועדון שישלב בין קברט לבין סטנד־אפ, שבו צביקה הוא המנהל ואנחנו העובדים שמגיעים להופיע", מגלה אשתר. "היינו אמורים להיות דמויות של המנקה, הברמן ואיש האחזקה. לכן בפתיחים הראשונים רואים נערות קאן־קאן רוקדות, נגינת חצוצרה וקנגורו קטן קופץ. בפרקים הראשונים היה די בלגן. כל מי שרצה להשתתף - הצטרף למערכון. אלו היו ימי צילום לא מסודרים, התחושה הייתה שאף אחד מהצוות לא יודע מה זו טלוויזיה. דודו ירדני לא ידע שצריך לדאוג לאוכל לשחקנים ליום צילום, אז הוא רץ לקנות לחמניות וגבינה. היינו מצלמים את המערכונים בבית ציוני אמריקה, מביאים לנציגי טלעד את הקלטת, והם היו בוחרים מה להכניס ומה לא".
"גיל ססובר ואני היינו בשני הפרקים הראשונים ואז עזבנו", מספר דואניאס. "למה? ממה שאני זוכר בתוכנית הראשונה היו הרבה שחקנים, ובדילול ראשוני הוציאו חלק מאיתנו. בצורה מקרית אני חושב. באותה תקופה עוד הייתי שחקן בתיאטרון החאן, אז לא היה אכפת לי, אבל כתבתי בכל זאת כמה פינות לתוכנית".
"הסיפור שונה קצת, לפחות עבורי", אומר ססובר. "אחרי שתי תוכניות עדיין לא הייתי בטוח שזה מה שאני רוצה לעשות. כל החברים שלי הלכו ללמוד באוניברסיטה ולא הייתי בטוח שאני רוצה לחתום על הסכם מחייב לתוכנית, אז יצאתי מהקבוצה. טמירה הייתה מצלצלת לשכנע אותי, אבל סירבתי להתחייב, ומי שלא מתחייב לא יכול היה להשתתף".
"אחרי ארבעה פרקים יואב צפיר החל לביים את התוכנית, ואז זה נעשה הרבה יותר מסודר ומקצועי", אומר אשתר. "טמירה לקחה את ההפקה לקטע מקצועי ודאגה להביא אחראים לאיפור ולתלבושות, וזה תפס צורה".
"כשהגעתי לתוכנית היה בלגן והייתי צריך לעשות סדר בפורמט", מספר צפיר. "הבאתי את הניסיון שלי כמי שגדל בבית של הומור, ומאותו רגע הפכתי לאחד מהחבורה. היינו שישייה לכל דבר: אני מאחורי הקלעים והם בפרונט, היינו כותבים ביחד, חושבים ביחד, מאלתרים ביחד, והייתי עורך את זה".
"יואב התאים לנו גם בגיל וגם בראש, ככה שהוא היה מאץ'", מוסיף הדר. "היינו מגיעים בבוקר וחושבים על מה לדבר, הייתי רושם נקודות ומאלתר. היינו עושים שלושה־ארבעה טייקים וזהו".
"בשלב מסוים הם נשארו שלושה: אסף, איתי וצביקה, וכששאלו אותם את מי הם רוצים לצרף, הם ביקשו את גיל ואותי, ואחרי מספר פרקים חזרנו", מספר דואניאס.
"רובי ואני חזרנו לתוכנית ביחד, מבלי לתאם בינינו", אומר ססובר. "מהפרק השביעי או השמיני בערך היינו חמישה חבר'ה, חבורה מגובשת ומשם יצאנו לדרך".
ההומור העממי, המטורף לפרקים, הדמויות הצבעוניות והסגנון הבלתי שגרתי הביאו אומנם משב רוח מרענן, אך בתחילה התקשו להביא קהל. "בפרקים הראשונים היה לנו רייטינג מאוד נמוך", נזכר דואניאס. "אנשים היו פותחים את ערוץ 2 ומיד כשהתחילה התוכנית היו מעבירים לערוץ 1. בשלב מסוים התגבשה החמישייה, ואז זה התחיל לתפוס. בסוף העונה הראשונה אנשים התחילו לעצור אותי ברחוב ולהגיד: ‘אתה הקירח מ"הקומדי סטור"?'. הגיע שלב שהיה קשה להסתובב ברחוב. הייתי צריך ללכת עם כובע ומשקפי שמש שלא יזהו אותי. התוכנית הפכה להיסטריה לא בגללנו, זה היה טיימינג".
"'הקומדי סטור' התנהלה כמו סטארט־אפ", אומר הדר. "אתה מתחיל במקום מסוים, מביא את מה שאתה רוצה להביא, עובד המון על ישראליות, בדיחות לשוניות של אסף, נונסנס של איתי וגיל, החומרים הכתובים של רובי ושל אסף, ולאט־לאט אתה מתגבש, בונה קאדר. קיבלנו תוכנית טלוויזיה כשהגוף המפיק לא ידע מה זה טלוויזיה וגם אנחנו, הגוף המבצע, לא ידענו מה ההבדל בין זה לבין הבמה. פשוט באנו ונהנינו. בנינו את זה תוך כדי עשייה, כמו בסטארט־אפ. עוד לפני שידענו איך התוכנית תיראה, היינו נראים ונשמעים שונה מכל מה שהיה עד אז. מוזיקת הקרקס המטורפת והלא ברורה שטל ירדני כתב יחד עם הבימוי של יואב רודה, והקנגורו שקופץ פתאום בפתיח כבר גורם לצופה לתהות: ‘לאן הגעתי?'. אחר כך אתה מבין שצריך לעבוד יותר על הפאנצ'ים, ליצור יותר פינות, כי אנשים מחפשים דברים קבועים. החלטנו להוסיף שירים, קליפים, הכל נוצר תוך כדי תנועה, זו טלוויזיה חדשה שלא הייתה".
"אחרי הפרק הראשון אסף ואני ישבנו באיזה מקום, וילדים זיהו אותי מהתוכנית ‘תוסס' שהנחיתי", נזכר שגב. "את אסף, ששיחק אז בתיאטרון באר שבע, הם לא זיהו כמובן. הוא צחק ואמר להם: ‘כן, זה אני, מתיאטרון באר שבע'. בפעם הבאה כבר רדפו אחרינו כי זיהו אותנו מ'הקומדי סטור'. זה היה טירוף. היה דיסוננס בין הביקורות שקטלו לנו את הצורה וקראו לנו תת־רמה לבין סיפור ההצלחה שהיינו. אחרי שהצלחנו, כבר לא יכלו להתעלם מאיתנו ופרגנו לנו".
"היה מבקר שכתב: ‘אם התוכנית הזו שורדת ארבעה פרקים - אני אוכל את הכובע'", מוסיף הדר. "כשכבר הפכנו לסיפור הצלחה, טמירה שלחה לו כובע בדואר".
"הרייטינג דיבר בעד עצמו, ופתאום כולם רצו להתארח בתוכנית שלנו", אומר ססובר. "הרבה אומנים רצו לבוא, כי הכל היה ברוח טובה, לא פוליטי ולא סאטירי יותר מדי. בעיקר כיף, ראש טוב שכולם מתחברים אליו".
אשתר: "עשינו את מה שמצחיק אותנו בלי להתחשב ברייטינג. בהתחלה זה היה צולע, אבל בשלב מסוים הרייטינג זינק ופתאום התחילו לעצור אותנו ברחוב וזה גרם לנו להבין שיש פה משהו שתופס".
תכתבו על זה מערכון
הדמות הראשונה שזכתה לפופולריות עצומה הייתה של הדר כז'וז'ו, שהגיש את הפינה "החלסטרה של ז'וז'ו", פארודיה על דמות הערס. הופעתו התאפיינה בתכשיטי גורמט גדולים, ז'קט מנומר ובליפת שיער שחור ומקורזל. בפינתו הוא נהג להעביר את הביקורת העצבנית שלו על דברים שעמדו על סדר היום, הגיש את פינת ה"ייעוץ לי גוץ לי", שבה ענה למכתבים מצופים ודאג להעביר את חיבתו העזה לשיפודים "על האש" ואת סלידתו מלפלפים (חנונים). לז'וז'ו היו מטבעות לשון ידועים כמו "ערב צח, ערב זך", "מה זה החרטה הזה?", "ותחשבו על זה מווווואאאה" ו"באמא שלי".
הפינה של אשתר בדמות "יש לי, יש לי", שעד היום מזוהה עמו, כללה שלושה אנשים שהיו מספרים בדיחה שלרוב מבוססת על משחקי מילים. כשהיה מגיע תורו של "יש לי", הוא היה הורס את הרצף בבדיחה כושלת, תוך תנועת יד המדמה אגרוף ונוהם מפיו את הצליל "פההה", כשחבריו זורקים עליו גרעינים. "באחת מהישיבות חשבנו על מערכון של חבר'ה שמספרים בדיחות קרש, ואז העליתי את הרעיון שאחד מאיתנו לא יצליח לספר את הבדיחה", אומר אשתר. "אמרתי שאני רוצה לעשות את הדמות הזו, כתבתי את הפינה שלי, וכשצילמנו ראינו כמה זה תופס. הפינה הפכה לשוס, והדמות המסכנה של ‘יש לי יש לי' הפכה לפופולרית".
מלבד ילד יום ההולדת והשדרנית הערבייה לולו, לשגב הייתה עוד דמות בלתי נשכחת - ג'ודי לוץ, הכלאה בין מספר מגישי חדשות של שנות ה־90. "לא ייאמן איזה אומץ היה לנו אז", אומר שגב. "בהתחלה שום דבר לא היה מתואם, אלתרנו המון לפי רעיונות שעלו לנו באותו הרגע. הדבר היחיד שלמדתי בעל פה זו הדמות של ג'ודי, כתבת שמדווחת כל פעם על מגיפה משונה והזויה. הפינה הראשונה של ג'ודי הייתה בנושא שודדי תיקים. היה לנו מערכון על שודדים שמרוקנים את תכולת התיק ושודדים את התיק עצמו. יואב אמר שצריך דמות של כתבת, אבל כשגיל שמע את זה, הוא התנגד. בדרך כלל כשהיו לנו דמויות של נשים, לקחו את גיל או אותי, כי נראינו הכי יפים בתור נשים. אמרתי שאני אקח על עצמי את הדמות הזו, אבל הבהרתי שאין לי כוח להתאפר, אז פשוט שמתי פאה וזהו. כששאלו איך תיקרא הדמות, המצאתי ששמה יהיה ‘ג'ודי לוץ אהרונוב קרפין סממה סוקניק', שמות של כתבי חדשות שהכרתי מהטלוויזיה, ובכל פעם שיניתי את שם המשפחה שלה".
דמויות נוספות בלתי נשכחות הן חם (דואניאס) ובנו יפת (ססובר). יפת הוא נער דתי ממשפחה ספרדית, אשר מגיע עם אביו לאודישנים שונים ובמסגרתם מצליח לקשר כל מילה לשיר מוכר ולפצוח בזמר, כאשר השיר שבו הוא משתמש לרוב הוא "שלום לבוא שבת". כל זה הוא עושה בעידודו של אביו, תוך תנועות ידיים נלהבות אך באופן שמעצבן את הסובבים. "בזמן הפסקת חשמל בצילומים גיל אמר: ‘אתם מכירים את הילדים האלה בבית כנסת ששרים בקול גבוה מזויף?'", נזכר דואניאס. "יואב צפיר צחק ואמר: ‘תכתבו על זה מערכון'. אז כתבנו מערכון על אמא פולנייה שמביאה את הבן שלה לאודישנים לפסטיגל. בסוף שינינו את הדמות מאמא פולנייה לאבא. המערכון הראשון צולם פעמיים: פעם אחת כשאני בלי שערות באף ופעם שנייה עם".
ססובר ודואניאס שיתפו פעולה יחד גם בפינת "המבזק של ז'ק", סאטירה על מבזקי החדשות. ז'ק (דואניאס) הוא מגיש החדשות שמדווח על ידיעה מוזרה או שגויה שהופיעה בעיתון ולאחר מכן זורק בדיחה אבסורדית על מייקל ג'קסון. לקראת סוף המבזק ז'ק מארח מדען צרפתי (ססובר) אשר מדי פינה היה מציג מכונה חסרת תכלית שהמציא. "עשינו מערכון אחד שהמדען המציא מכונה שמסתובבת ויוצרת בשר, תנועה ואש, כלומר שווארמה, ומאחר שזה הצחיק, אז החלטנו להזמין מדי שבוע את אותו אורח וקבענו שבכל פעם הוא ימציא מכונה אחרת", אומר דואניס. "אחת המכונות שהמציא עשתה ‘גרטה, גרטה', שם שמאוחר יותר התפתח להיות ‘שיר הטרטע'".
דואניאס והדר גילמו את הדמויות שמעון וביטון (בהתאמה), צמד חברים ערסים שהוגים תובנה פילוסופית מוזרה על החיים תוך שימוש בדימויים של היומיום. "היה כיף להתעסק עם שני פילוסופים שהם ‘ערסים', פילוסופי רחוב", אומר דואניאס.
דמויות נוספות היו מ.כוערת (דמות פרודית שהגה אשתר על דמותה של ג.יפית ז"ל); חיים בלוף (הדר בדמות פרודית המבוססת על יהודה בארקן בסרטי המתיחות); רחמים ושאול המשורר (רובי דואניאס בתור רחמים הערס בעל יכולת ההתבטאות המצומצמת והחיבה לשוודיות, וחברו, שאול המשורר, בגילומו של אשתר, שמחבר לו שיר על בקשותיו כאשר השורה האחרונה תמיד כוללת רמיזה מינית בוטה); ואזור הדמדומים בהנחייתו של דואניאס.
איך נראתה שגרת העבודה שלכם?
אשתר: "היינו מגיעים למשרדי טדי בימים ראשון עד שלישי לכתוב את החומר, אחר כך העברנו הכל למפיקה, וביום חמישי היינו מצלמים".
הדר: "פשוט ישבנו, צחקנו, הצחקנו ויצרנו ביחד".
שגב: "עזרנו זה לזה ביצירת ובעיצוב הדמויות, תמכנו זה בזה בצילומים. היינו צוות, משפחה, לא חשבנו בכלל על פרסום, על כסף או על רייטינג. לא היו בינינו אף פעם מלחמות אגו, אלא היינו אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד".
דואניאס: "לא היו תסריטים כתובים לגמרי אלא היו הרבה אלתורים, ונשפכנו מצחוק מכל טייק. היינו אומרים לפעמים לצלם ‘פתח מצלמה, בוא נאלתר', ואחרי זה המערכונים האלה היו בטלוויזיה".
צפיר: "בגדול השיטה הייתה לאלתר על הסט, ואני הייתי עורך את זה. אסף ורובי היו הכותבים הראשיים, צביקה היה המאלתר הראשי, איתי היה כותב את ג'ודי לוץ, וגיל היה כותב את הפינה למדען הצרפתי. זו הייתה עבודת צוות לכל דבר".
בתום 20 פרקי העונה הראשונה הפכה החמישייה למוכרת בכל בית בישראל. הייתה זו עונתה השנייה, ששידוריה החלו באוקטובר 1994, שנחשבת לעונת השיא. פתיח העונה הייתה הנעימה "Hawaii Five־O" של להקת הוונטורס בקליפ פרודי על הסדרה "הוואי 5־0".
תעשו מזה שיר
כוכבי התוכנית כיכבו על מוצרים נלווים שונים, החל מ"מנה חמה" דרך פוגים וז'וז'ואים (סדרת משחקים על שם דמותו של ז'וז'ו חלסטרה) ועד לציוד כתיבה, ילקוטים, משחקי קופסה, קלטות וידיאו, יומנים ותחפושות מבוקשות לפורים של הדמויות האהובות. "כששודרה התוכנית, הרגשת ברחוב שיום כיפור, אף אחד לא יצא מהבית, כולם נדבקו למסך", אומר שגב. "אבל ההזיה הגדולה הייתה לראות את הפרצופים שלנו על כל מיני מוצרים. בחג פורים בכלל היה טירוף: אני זוכר שהיה ילד שהתחפש לדמות של הילד החולה שלי בתוכנית והגיע עם המיטה עצמה, שלא לדבר על כמות התחפושות של ג'ודי ושל ז'וז'ו".
"היו הרבה מרצ'נדייז, ואומנם ראינו מזה כסף, אני בטוח שעשו עלינו קופה", צוחק דואניאס. "הפרצוף שלנו היה מרוח על כל דבר אז".
מתי הרגשתם את הפופולריות?
הדר: "את צילומי החוץ היינו מצלמים במדשאות או ברחובות ליד הבתים שלנו או של המפיקה, צילומי חוץ הכי פשוטים שיש והכי דומים לסרט סטודנטים. צילמנו איזה מערכון בשיכון ל' בשעה 12:30, ופתאום היה צלצול בבית הספר ליד, ונחיל של ילדים התחיל לעוט עלינו. אני חושב ששם, בפעם הראשונה, הבנו את העוצמה של הדבר הזה. ידענו שזה תופס אבל לא ידענו עד כמה".
"זו הייתה תקופה מאוד אינטנסיבית", מציין ססובר. "באותה תקופה הנחיתי בערוץ הילדים את ‘הוגו', ‘ששטוס' ועוד תוכניות, ובחינוכית הייתי בצוות מגישי התוכנית ‘וידאו חזק' ובמקביל הייתי מצלם את ‘הקומדי סטור'. היית מזפזפ ורואה אותי בכל ערוץ. הייתי רץ מאולפן לאולפן, זו הייתה טרפת. כשהייתי נכנס למועדונים והיו שמים את ‘שיר הטרטע' או כשהייתי יוצא עם מישהי והיו מנגנים את ‘שיר חם ויפת', הייתי מתאדה מהר מהמקום".
את "שיר הטרטע" כתבו חברי "הקומדי סטור" בשיתוף להקת אתניקס, והלחינו זאב נחמה ותמיר קליסקי. השיר נכלל באלבום שכלל את מיטב שירי התוכנית והמערכונים, והגיע למעמד של אלבום פלטינה. "אסף אשתר הגיע לאולפן שלנו עם כל חברי ‘הקומדי סטור'", נזכר זאב נחמה. "הוא אמר - ‘אתם הרי כותבי להיטים מכל דבר, אם אני אגיד ׳טרטע׳, תעשו מזה שיר?' אז הבאנו לחן שלנו וישבנו עם כולם באולפן ויחד בנינו את הטקסט מהמילה שאסף הביא לסשן".
ססובר: "הייתי שר לחבר'ה בהפסקות מאחורי הקלעים ‘טרטע טרטע טרטנטע' וממציא בתים מצחיקים, והחבר'ה היו ממשיכים אותי. צביקה היה שר, אסף היה שר, רובי, איתי, ומהאלתור הזה נולד הרעיון ל'שיר הטרטע'. כשנפגשנו באולפן עם חברי אתניקס, צביקה אמר לי להשמיע לזאב נחמה את ‘שיר הטרטע', ואז אסף ורובי כתבו את המילים ומשם הכל זרם".
"שיר הטרטע" ו"שיר חם ויפת" דורגו במצעד הפזמונים העברי השנתי של רשת ג' לשנת 1995, וכן נבחרו לשניים מלהיטי העשור. השיא היה כשהחבורה ביצעה אותם בתוכנית "המעגל" של דן שילון, שהייתה אז סמל סטטוס.
מלבדם, כללה הסדרה לא מעט שירים הומוריסטיים ופרודיים, חלקם מקוריים וחלקם גרסאות כיסוי לשירים לועזיים ישנים, כשבין השירים הזכורים: "חפש מי ינענע אותך" (המבוסס על לחן השיר "Go West" של להקת אנשי הכפר), "מחרוזת אנגלית" (מחרוזת שירים פרודיים על סדרות לימוד האנגלית סביב נושא המנגל), "תנו ללפלף יד" (מחרוזת פרודית על שירי שנות ה־70),"מסייה בומבסטיק" (שיר המבוסס על הפינה "המבזק של ז'ק") ו"ז'וז'ו הפטיש" (השיר של ז'וז'ו חלסטרה).
"מהר מאוד כל האומנים המובילים בארץ רצו להתארח אצלנו בתוכנית", מציין אשתר. "פנינה רוזנבלום, טיפקס, דני רובס, יענקל'ה בודו, עופר לוי וצביקה פיק, שהייתה לנו הזכות לשיר איתו מחרוזת פרודית משיריו בשם ‘ג'ודי לוץ'. האומן האדיר הזה היה אז בתקופה פחות חזקה בקריירה, וזו הייתה זכות עבורנו לארח אותו אצלנו ולתת לו את הפוש הזה והחשיפה כשהוא היה זקוק לכך. דורות של צעירים וילדים שלא נולדו כשהוא היה בשיא, גילו אותו דרך התוכנית".
מה לדעתכם סוד ההצלחה של "הקומדי סטור"?
צפיר: "קודם כל הם קומיקאים אדירים, כל אחד מהם הביא את הגאונות הקומית שלו לעניין, וגם הייתה רוח נעורים שובבה וכיפית של רוק'נרול, משהו שבעט. הגענו אחרי ערוץ 1 הממוסד. היה אז את ‘החמישייה הקאמרית' בערוץ 1 ואותנו בערוץ 2. ‘החמישייה הקאמרית' נתפסו כמו האינטליגנטיים המורכבים, ואנחנו נתפסנו כמו הערסים הכיפיים, הצחוקים של החבר'ה, וזה היה ממכר".
הדר: "חברות, כישרון גדול, טיימינג ומזל. אני חושב שבגלל פריצת ערוץ 2, זה היה טיימינג מושלם. מרוב שלא הבינו מה אנחנו עושים, לא התערבו לנו בעבודה. נתנו לנו חופש אומנותי מוחלט, משהו שלא מקובל היום. היינו עולם הרשת של אז. היינו משהו צעיר ורענן שבא לערוץ החדש אחרי הערוץ הישן והמעונב. חלק קראו להומור שלנו נמוך, חלק קראו להומור שלנו וולגרי, חלק אמרו שאנחנו מצחיקים, וחלק אמרו שאנחנו חדים. קיבלנו תגובות מכל סוג, ומולנו הייתה 'החמישייה הקאמרית' בערוץ הראשון, וזה תרם לבאזז. כל זה עזר ליצור משהו גדול מאוד. אבל אנחנו פשוט ישבנו והצחקנו אחד את השני. המטרה הייתה לגרום לקבוצה לצחוק".
ססובר: "סוד ההצלחה הוא הכיף המשותף שלנו יחד. לא חשבנו על רייטינג או ביקורות, באנו כמו שאנחנו ועשינו מה שמצחיק אותנו. בין לבין הגיעו כל מיני כותבים שניסו לכתוב לנו, אבל רוב החומרים נולדו אצלנו. היינו בלחץ של ליצור, והיצירה הייתה הרבה פעמים תוך כדי צילום. כל אחד בא מהמקום שלו, מהרגע שלו. באנו לעיר הגדולה עם הרקע שלנו, וכל אחד הביא ארומה אחרת. בהופעות על הבמה וגם בצילומים היינו דומעים לפעמים מצחוק. זה מה שעבר הלאה, הפאן ואחדות התלכיד הזה".
אשתר: "עד היום אני מנסה לפצח את סוד ההצלחה של אומן, אומנית או תוכנית. אם היינו יודעים מה הסוד, היינו יכולים לשחזר. אני חושב שהיינו תמימים מאוד, עשינו מה שמצחיק אותנו, לא חשבנו בכלל על קהל אלא חשבנו מה אותנו משעשע, וזה מה שצילמנו. הקסם היה גם החברות הטובה שהייתה ועדיין בינינו. היינו כמו חברים מהמילואים שמגיעים כל שבוע, מצחיקים את עצמנו, נהנים ועוזרים זה לזה במערכונים, וכולנו היינו גוף אחד. האווירה הזו הדביקה לא רק אותנו, אלו שהיו בפרונט, אלא גם את החבר'ה שהיו מהצד האחר של המצלמה. הייתה לנו שפה הומוריסטית גם עם התאורן, איש הסאונד, המאפרת והצלם. זו הייתה חוויה שלמה שהעבירה את האווירה הזו גם לצופים בבית. היינו יושבים לאכול ביחד עם צוות הצילום, והיינו מקבלים מהם הערות בונות ומיישמים את זה, הם גם היו שותפים בתוכן".
שגב: "מעבר לעובדה שהיה לנו מאוד כיף ליצור ביחד, זו הייתה תוכנית מאוד אינטליגנטית בעיניי. תמיד השוו בינינו לבין ‘החמישייה הקאמרית', ששחקניה נתפסו כאינטליגנטיים ולעומתם אנחנו נתפסנו כבוטים. אם תשים לב, אנחנו כמעט לא ניבלנו את הפה, חוץ מהפרק הראשון שבו צביקה הדר השתמש במונחים ‘מניאקים' או ‘השופט בן זונה'. ‘החמישייה הקאמרית' הייתה הרבה יותר בוטה. צביקה הביא את הערסים לראשונה לטלוויזיה, וג'ודי לוץ הייתה הדראג קווין הראשונה בטלוויזיה הישראלית. פיתחנו שפה ומטבעות לשון שכולם דיברו אז".
דואניאס: "סוד הקסם בעיניי הוא העושר שבדלות ההפקה".
זמן לגעגוע
בסיום העונה השנייה, כשהסדרה הייתה בשיא, פרשו שגב והדר. "בשלב מסוים זה היה אינטנסיבי מדי עבורי, גם העבודה על ‘הקומדי סטור' וגם השידורים בערוץ הילדים וההופעות, התחלתי להישחק, והרגשתי שאני צריך לעזוב", מסביר שגב. "החברות נשארה, ואנחנו משפחה לכל דבר, חברים הכי טובים גם עכשיו, אבל כל הלופ הזה היה טו מאץ' עבורי בתקופה ההיא".
עזיבת שניים מעמודי התווך של החבורה הייתה אולי אחד הגורמים לדעיכת הפופולריות של התוכנית בעונתה השלישית, שעלתה בסוף 1995, על אף שחקני חיזוק שניסו להיכנס לנעליים של הדר ושגב: ליאור כלפון (זכור בעיקר בשל דמותו של ניסים בוסקילה, בחור מאותגר שכלית ולא קוהרנטי, שתמיד שואל: "איך היה, בסדר?") ויניב קציר (זכור בעיקר בתור רקפת, הפרחה החכמה בפינה "כלנית ורקפת", כשכלנית גולמה בידי אשתר). בשל הירידה בפופולריות הוקדמה שעת שידורה של התוכנית ל־19:30, לפני הפריים טיים הטלוויזיוני. גם הופעתו של הדר בכמה פרקים בעונה זו לא הצליחה להציל אותה.
באמצע העונה השלישית עזב צפיר את בימוי התוכנית, והשרביט הועבר לעיתונאי תומר קמרלינג, ומאוחר יותר לרובי דואניאס. בשנת 1997 היה ניסיון להחיות את מתכונת התוכנית בתוכנית המשך בשם "פרה פרה", ששודרה בערוץ הילדים (בהשתתפות אשתר, דואניאס, כלפון, שרית וינו אלעד ואביעד בנטוב) - אך גם תוכנית זו נכשלה והפקתה הופסקה אחרי עונה אחת בלבד.
אחרי ימי התהילה של "הקומדי סטור" פנו חברי החמישייה לקריירות עצמאיות: הדר הפך ליוצר, מפיק ומנחה תוכניות טלוויזיה מבוקש ("כוכב נולד", "בית ספר למוזיקה"), שחקן קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון עטור שבחים ולא נטש גם את הסטנד־אפ. הסיטקום "שמש" בכיכובו נכתב בין היתר על ידיו ובשותפות עם אשתר, דואניאס, שגב וצפיר, חבריו ל"קומדי סטור".
שגב הפך לכוכב כמנחה בערוץ הילדים ושחקן בהפקות שונות, ובהמשך עבר בעיקר לעבודה מאחורי הקלעים כעורך, במאי ומנחה טלוויזיה. הוא זכה בגמר העונה השישית של "הישרדות VIP".
ססובר נחשב לאחד מכוכבי הילדים הגדולים בניינטיז, כמנחה בערוץ הילדים. בהמשך כתב, ערך, ביים והנחה תוכניות טלוויזיה שונות. אחר כך פנה לעולם העסקים ולאחרונה העלה את מופע הסטנד־אפ המוזיקלי "הפרויקט של גיל ססובר", שבו שר להיטים מהתוכניות שבהן השתתף, כולל "הקומדי סטור" כמובן.
אשתר מעלה זה שנים את מופעו "כל המילים השמחות", המשלב סיפורים ושירה בציבור. הוא פיתח קריירת משחק בתיאטרון לילדים ולבוגרים, השתתף בתוכניות לילדים והנחה תוכניות טלוויזיה שונות.
דואניאס בחר להישאר מאחורי הקלעים והפך ליוצר, עורך ובמאי תוכניות טלוויזיה בהן "הפיג'מות", "השמינייה" ו"סברי מרנן").
לאורך השנים התאחדה החבורה בהרכבים שונים: בסדרה "שמש" בוצע באחד הפרקים איחוד של הדר, דואניאס ואשתר במסגרת מערכון "יש לי יש לי"; בשנת 2001 חברו אשתר וססובר אל קארין אופיר ואלון דהן לתוכנית "קן הקוקיות" בהפקתם של צפיר ודואניאס; ובשנת 2020, בעיצומו של משבר הקורונה, התאחדו הדר, אשתר, ססובר, שגב ודואניאס לעונה קצרה בת עשרה פרקים, ששודרה רק למנויי "פרטנר טי־וי" בערוץ טדי, ולכן חשיפתה לקהל הרחב הייתה מוגבלת. "האיחוד היה על אש נמוכה", אומר דואניאס. "היו שם כמה מערכונים שהפכו לוויראליים, והרגשנו באיחוד את ההנאה הגדולה בלשתף פעולה יחד. היה כל כך כיף".
איחוד נוסף אומנם לא נראה באופק, אך הם לא שוללים זאת, ולו בשל הטעם הטוב שהשאיר האיחוד האחרון ויחסי החברות ביניהם. "צריך לעבור מספיק זמן כדי להתגעגע, אז אני חושב שעבר מספיק זמן", אומר הדר. "בקורונה הייתה צרה גדולה, וזה גרם לחבורה הזו לחזור ונשאר בה משהו ילדותי. מצד שני, התבגרנו והבאנו אינפוט יותר בוגר. זה עניין של טיימינג, של רצון ושל הרגשה אם יש לך משהו לומר. אם אין אמירה, איחוד נוסף לא יקרה. אם היינו יוצאים עכשיו, סביר להניח שהיינו עושים גם מערכונים חברתיים, אני חושב שהיינו יכולים להביא אינפוט מעניין לתקופה הזו, אבל נראה - אי אפשר לדעת, אולי זה עוד יקרה, תלוי כמה יתגעגעו אלינו, ותלוי מה יהיה המצב במדינה, שמיום ליום נהיה יותר קשה".
ססובר: "בכל פעם שאנחנו נפגשים, גם אם רק שניים מאיתנו, אנחנו ממשיכים לעשות דאחקות ולצחוק. במופע שלי, שבו אני כולל שירים מ'הקומדי סטור' ומערוץ הילדים, אני רואה שהחומרים האלה עדיין עובדים ומצחיקים. באיחוד שעשינו בקורונה הבנו שזה עובד".
שגב: "האיחוד שלנו היה הדבר הכי מרגש שיש. אני מת לחזור ל'קומדי סטור' בגלל החוויה מהחזרות, מהביחד שלנו".
ממרחק של 30 שנה, עד כמה התוכנית עומדת במבחן הזמן?
ססובר: "מבחינת המערכונים, אף פעם לא היינו לא פוליטיקלי קורקט, לא שבאנו לפגוע, אבל אז היו דברים שהיה מותר לעשות, כמו להחזיק סיגריות בטלוויזיה. היום זה אסור. לא זכור לי שעשינו דברים שוביניסטיים יותר מדי. היה לנו מערכון שבו צועקים ‘השופט בן זונה' ואמא שלו מגיעה כאילו הגיעה מבית בושת, זה היה משחק מילים. היום אולי היינו צריכים לעדן את זה, אבל אלו לא היו דברים פוגעים או כאלה שהיום היו מורידים כי מישהו היה נפגע מהם. העיקר אצלנו היה משחק המילים. בסוף, אם זה כתוב מצחיק אז זה מצחיק".
אשתר: "ברור שהזמנים השתנו, והיום יש זהירות רבה בנוגע להומור. אז דיברנו על ‘פטישים' ו'לפלפים', כלומר ערסים וחנונים, וכל מיני דברים פרועים שהשפה והתקופה של אז התאימו, בוודאי שהיום היינו עושים זאת בעידון מסוים. אני יודע שעד היום יש דור חדש שגדל על ‘הקומדי סטור'. אני זוכר שלא מזמן הופעתי בבית ספר תיכון בענייני שפה וזמר עברי, וראיתי ילדים שניגשו אליי ואמרו לי: ‘תעשה לנו ‘יש לי יש לי', והראו לי קטעים מהיו־טיוב. פעם אחת, לאחר המופע ‘כל המילים השמחות', שבו אני מדבר על אלתרמן ודומיו, ניגש אליי איזה פרופסור שחשב להחמיא לי, אז הוא אמר שהוא מתפעל מהעברית שלי ומאיך שאני מדבר על אלתרמן ועל תרבות במשלב גבוה. ואז הוא זרק: ‘כשהכרתי אותך פעם בתוכנית ההיא, היית בתחתית של התחתית'. הוא העליב אותי כדי להחמיא לי. 'הקומדי סטור' הייתה צור מחצבתי, ועד היום אני יונק את הקריירה שלי ממנה. היא הייתה גאונית לתקופה ההיא, גם ממרחק זמן".
דואניאס: "לא מזמן הראיתי לאנשים את המערכונים של ‘המבזק של ז'ק' וזה עובד עד היום, צעירים שלא נולדו כשהסדרה עלתה מתגלגלים מזה מצחוק".
צפיר: "האיחוד הוכיח שההומור עדיין רלוונטי, הוא לגמרי עמד במבחן הזמן. זה מצחיק בדיוק כמו פעם. זה פאן אמיתי".