גם אם נחפש במשך שעות, קשה לחשוב על תוכנית כיפית יותר מ'בואו לאכול איתי', העולה ב'כאן 11' מדי שקיעה נוגה. אתה לא מחויב לאהוב את הנפשות הפועלות ועדיין מוצא את עצמך מתאהב בהן עד כלות ביום החמישי לתחרות, חושב שאתה מכיר את כולם ומגלה שהתבדית, ובעיקר יורד על המזון המוגש ומבין שאתה ממש לא מבשל יותר טוב מהם. בלשון המעטה.
"אם כולם יאהבו אותי, משהו לא בסדר": סוזנה פפיאן פותחת את הלב
קרן מרציאנו נשברת ובוכה כמו שעוד לא ראינו
וכך בכל עונה, וחוזר חלילה, שימו בצד את הרכילויות, הסיבובים החפוזים בבית, השקרים שטעים למרות שלא, והיריבויות המתגלות מעל לפני השטח והראנר. מסקנה: כיף בלי סוף.
וכן, איך שלא נסובב את זה, מדובר בתקופה בה כיף הוא מצרך נדיר ואף נשגב. בדיוק בגלל זה הבינו ב'כאן 11' את מצבנו העגום כאומה, והחליטו לקחת את מצעד היפים והנכונים של 'בואו לאכול איתי' לדורותיו, ולאגד אותו סביב שולחן אחד. זה עבד כמו קסם, וחבל להרחיב. אבל נרחיב בכל זאת, כדי להכין אתכם להגדה ולשאלות של הדודה. רמז: תכינו הסבר לסיבה בגנה אתם עדיין רווקים וגרים בתל אביב.
נתחיל מהוותיקה ביותר, אורלי יחזקאל מבת ים, עיר הולדתי שאני מקפידה לבקר בה לא מעט. רגעיה הבולטים: היין עם הקולה, האוכל המנחם, והגבי ניסימו. מי שלא מכיר את השלישי, אנא גשו לבינג' ותחזרו עם תשובה.
שנייה בתור היה רועי עידן, תסריטאי ויוצר 'מנאייכ', שהחליט לשים את קרית ענבים על המפה. אמר אף אחד אף פעם. שלישית במספר היא לא אחרת מגילי שמחה, קיבוצניקית שהצליחה להוציא פפיון מבני ציפר, וממש בסמוך אליה באותה עונה – המטפלת בתחום שבינו לבינה וכיוצא בזה, הלוא היא קציעה אלדר, שנחנקה מדג לא מבושל, ולא בכדי.
סגר את הרשימה המתמודד הטרי ביותר, אק"א רועי אלעני, הבחור המפתיע ביותר שפגשתי בתולדות התוכנית. ופגשתי. רמז: קובה סלק ואבו כביר. המבין יבין.
על הארוחה הראשונה הייתה אחראית גילי, שהכינה לאורחיה קציצות כרישה, המכונה פרסה, וזוקיני מוחמץ למנה ראשונה, רוסטביף סינטה על מצע קרם ערמונים לעיקרית, ובורמוליקוס, קרי לביבות מצה, לקינוח. גילוי נאות: אני לא אוהבת מצות, לא למנה ראשונה, לא לעיקרית ולא לקינוח. אבל אולי זו רק אני.
אגב, גם לא ערמונים. בין המנות, אם לא טרחתי להזכיר, כמובן שהיה מעניין. וכיאה לפרק ראשון קלאסי, המבטים עוד מבוישים, הפרצופים עדיין חתומים, אבל הלב יודע שבקרוב זה יהיה הזמן להתלכלך, ויפה שעה אחת קודם. אה, ואל תשכחו את ההפעלה בנוסח ארבעת הבנים שהצליחה לסכסך ולו במעט. כל פעם קצת.
הערב כבר נשב כולנו מסובים סביב שולחן הסדר, אך זה ממש לא אומר שהתחרות ממתינה לכם רק כי בחרתם לצאת למסע לליל הסדר בקצה העולם, ועוד להבטיח טרמפ לבן משפחה שפחות בא לכם לבלות איתו 40 דקות אחרי השולחן עורך. בקיצור, יש המשך לדבר הנפלא הזה, ואיזה כיף שהוא קיים. תודה באופן אישי, ממני, מיכל קדוש התרה אחר אסקפיזם ושמחה מאוד שהוא איכותי. חג שמח ככל הניתן.