"אולפן שישי", קשת 12, 19.4
לפני שנים פנתה אליי אישה חביבה בשאלה אם אוכל לסייע לבתה המתגייסת באותם ימים להגיע לגלי צה"ל. לנערה קראו קרן מרציאנו ובסופו של דבר היא הסתדרה מצוין בעולם התקשורת גם ללא עזרתי. מגלי צה"ל החליקה מרציאנו באלגנטיות אל אולפני הטלוויזיה, ובאותן שנים, שבהן עוד הייתי טורח לצפות במשדרי החדשות, וכל אימת שהייתי נתקל בה על המסך, נהניתי מהנעימות חסרת היומרות שהראתה, בלי להטות ראש הצדה ולכווץ את גבותיה כדי להפגין את חומרת המצב.
קרן מרציאנו נשברת ובוכה כמו שעוד לא ראינו
עם השנים הבינה מרציאנו, בחוש של אלוף פיקוד, שככל הנראה המצב חמור מששיערה בתחילה והחלה להטות את ראשה באלכסון. ככל שהעניינים הסתבכו החליטה, באופן אסטרטגי, גם לכווץ את הגבות. עכשיו יכול היה הצופה הפיקח לדעת שהמצב רציני ממש ומוטב לו לרוץ למכולת ולקנות עוד שתי פחיות חמוצים לממ"ד.
גם בקשת 12 תפסו במהירות את טיבו של האוצר המכ"מי העל־פיקודי שהתגלגל להם לידיים והחליטו לנצל את כישוריה של מרציאנו כאוראקל כלכלי. העובדה שלא ניהלה איזה קרן הון סיכון, גם לא איזה קונצרן קטנצ'יק (ויש לציין, למען ההגינות: כמו פרשנים רבים אחרים בתקשורת) לא טרדה את מנוחתם של קברניטי הערוץ. הרי ככלות הכל היו לצעירה המוכשרת, בנוסף לשלל מעלותיה, גם צמד גבות מתכווצות, פתח וסגור, פתח וסגור, כדי להתחיל להצליף בנושאי משרות בכירות, שרים, מנכ"לים, ולהרביץ בהם ביקורת חריפה ושיעורים באיך עושים זאת נכון בעולם הכלכלה.
ביום שישי שעבר, בניגוד למנהגי להתרחק מברברת הפאנלים, הפעלתי בכל זאת את הטלוויזיה כדי לנסות ללמוד משהו על טיבה של מתקפת התגובה על איראן. כצפוי, היה זה אירוע משמים שבו בשורה ארוכה־ארוכה התייצבו פונקציונרים לשעברים למיניהם כדי להסביר אם יצאנו בתיקו עכשיו, אם החזרנו את ההרתעה או שלא החזרנו את ההרתעה, אם באיראן הבינו את המסר או שלא הבינו את המסר - במהירות התברר שאיש מהם לא יודע כלום, וכולם, במקום לעשות את המעשה הנבון ולהישאר בשישי בערב בבית עם המשפחה, הגיעו משום מה לבזבז זמן ולשפוך מילים באולפן, והנה, בין כולם, זיהיתי זוג גבות מוכרות - כן. זו הייתה קרן מרציאנו.
בוודאי, חשבתי לעצמי, קיים איזה אספקט כלכלי למתקפה. בכל זאת ירינו בלילות האחרונים טילים במיליארדי שקלים, והנה בוודאי היא תסביר, ואולי אף תשקיט את חששותינו, כיצד למשל לא יפגע הבזבוז הלכאורה ביטחוני הזה במערכת החינוך החרדית היקרה כל כך לכולנו. אז בנשימה עצורה חיכיתי.
וחיכיתי. ואז קושמרו העביר את המיקרופון אליה. קרן, אמר הקושמרו, ומה הפרשנות שלך למצב? ותפתח קרן את פיה ותתחיל להסביר את המצב. והנה לא כלכלי, לא כסף ולא בטיח. גם קרן מדברת על הרתעה, והאיראנים הבינו, והמסר, והשמסר - עוד יש בפאנל אלופים במיל' שלא זכו למיקרופון, לשעברים בשב"כ, אמנון אברמוביץ', מיה שם, ומי זוכה למקום נהדר ביציע הכבוד ומקדימה אותם בדירוג הפטפטת שאינה יודעת דבר? קרן מרציאנו.
אותה אחת, שגם קרוב לוודאי לא הובילה מחלקת טנקים בעזה, גם לא שני אפסנאים וש"ג בפירי מנהרות בדיונות גל"צ המסוכנות ביפו לא רחוק מהשקשוקה של ניסו, מפרשנת לעם ישראל בערב שישי את “המצב". למה? כובע.
ברור שקשת 12 שואפת לדחוף קדימה את קרן מרציאנו. קרוב לוודאי שהסקרים הפנימיים שלה מלמדים שהצופים אוהבים את מרציאנו ורוצים לראות הרבה ממנה על המסך. אלא שקשת מותחת כאן את החבל מעט יותר מההגיוני והמתקבל על הדעת. למרציאנו, יגיד מי שצפה בה, אין הרבה לתרום בתחום המדיני. אין לה מקורות, היא לא אשת שטח, הפרשנות שלה לא מפותחת או מעמיקה יותר מזו שמשה או דוד משמיעים בשיחות סלון של יום שישי. באותה מידה היו יכולים למנות אותה לפרשנית בענייני הנחיתה על מאדים או הנדסת פיתוח עגבניות ורודות.