ג'ורג' ר. ר. מרטין עשה זאת פעם נוספת. זה התחיל לפני למעלה מעשור עם עריפת הראש של נד סטארק, המשיך עם החתונה האדומה, קרב הממזרים בין ג'ון וראמזי, ועכשיו זה קורה פעם נוספת ב"בית הדרקון". המוות של ג'האריז הפעוט הולך להפוך את ווסטרוז על פיה, ואם נשפוט לפי מה שקורה בפרק 2 של העונה השנייה ב"בית הדרקון", הפעם אף צד לא הולך לקחת שבויים, פה יהיה רק דם. ואש.
הרצח של יורש העצר הכניס את המבצר האדום לכאוס מוחלט. השומרים מרכזים את כל עובדי הארמון, המלך אאיגון משתולל ושובר את פרויקט חייו של אביו, אליסנט מלאת בושה ואשמה על כך שקריסטן קול, מפקד משמר המלך למי ששכח, היה עסוק במיטה שלה קצת יותר מדי וקצת שכח את המחויבות שלו להגן על משפחת המלוכה.
במצב הזה, היחיד שפחות או יותר מתפקד עבור "הירוקים" הוא ימין המלך אוטו הייטאוור, שנראה שעיכל מאוד מהר את הרצח המזוויע של נינו ויורש העצר ומחליט לנצל את זה בשביל רווח פוליטי מהר. ואיך עושים את זה? מצעידים את הגופה של הפעוט ברחבי העיר, כשאמא שלו וסבתו בוכות עליו מאחור ונותנים לאיזה אדם אחד או שניים לצעוק גינויים על ראיניירה ולשכנע את הממלכה שהיא זו שפקדה ישירות על רצח יורש העצר. המלך אגב קיבל פטור, הרי למה בעצם להראות שגם למלך יש רגשות ושהוא מתאבל על בנו, אם אפשר במקום זה להראות לנו אותו מפוצץ במכות את הרוצח של הבן שלו?
"בית הדרקון" חזרה לעונה שנייה: כל מה שחשבנו על פרק הפתיחה
אחת הביקורות הגדולות של הסדרה בעונתה הראשונה הייתה שהיא מראה יותר מדי את הצד של "השחורים" כצודקים בקרב הירושה, אם יש משהו שהפרק הנוכחי הוכיח הוא שלאט לאט הסדרה הולכת לתפוס כיוון מאוזן יותר ורואים זאת בעיקר דרך דמותו של דאימון טארגריין. אחרי ההלם הראשוני של ראינייריה על הרצח של ג'האריז, היא מבינה שמי שאחראי על זה הוא הלורד בעלה וכשהם נשארים לבד היא לא מפחדת להשתלח בו על ההחלטה שלו להוציא פעולת נקם שכזו תחת שמה.
דאימון מנסה לסובב את זה, להסביר שנעשו טעויות ושהוא בכלל לא התכוון שילד ימות תחת מבצע שהוא מוציא לפועל, אבל האמת היא שמעולם לא ידענו מה הייתה התכנית ב' של דאימון. מעולם לא שמענו אותו מספר ל"דם וגבינה" שלו מה לעשות אם הם לא מוצאים את אאימונד. האם הוא באמת לא שלח אותם להרוג ילד קטן? לעולם לא נדע, אבל כן אנחנו יודעים שהמלכה שלו לא יכולה לסמוך עליו יותר, שהיא בטוחה שהוא איתה רק כדי לדאוג לעצמו לכתר. היא מבינה מי הוא באמת - אדם אכול קנאה וזעם על כך שבמקום להיות היורש של אחיו, הוא רק נשוי ליורשת עצמה.
עכשיו תדמיינו את הסצנה הזו קורית בעונה הקודמת, זה בלתי אפשרי. דאימון של עונה 1 הוא אח נאמן, משרת אוהב של המלך, גם אם הם לא תמיד רואים עין בעין. אבל וייסריז מת, והנאמנות לאח הגדול לא יותר חזקה מהרצון להירשם בהיסטוריה. בשני פרקים קיבלנו דאימון שונה לחלוטין ממי שחשבנו שדאימון הוא באמת. העבודה המפעימה של מאט סמית' רק מדגישה את האופי המורכב והבעייתי של דאימון שנייה באיכותה רק לעבודה של אמה דארסי, שמצליחה להקטין אותו ולגרום לנו לראות את הצד האמיתי של דאימון מצד אחד, ומצד שני להתחבר לתחושת הבדידות שראינייריה מתחילה לחוש ולהזדהות איתה בכאבה.
בחזרה ב"מעלה מלך" אליסנט וקריסטן קול מחליטים לקחת הפסקה, אזהרת ספוילר - זה לא הולך להחזיק מעמד. אבל היי, לפחות עכשיו קול יכול ללכת ולהוציא את העצבים שלו על הפקודים עליו. במקום להודות בטעות שלו, מפקד משמר המלך מחליט לעשות את הבחירה הקלה ולהשתלח באנשים שלא באמת יכולים לעמוד מולו מבלי לערער על ההיררכיה. אז הוא שולח את סר אריק למשימת התאבדות, רק בגלל שאח שלו התאום בחר במלכה ולא במלך.
אבל בזמן שאאיגון וקול מוציאים עצבים על אבירים ולוכדי חולדות מסכנים, אאימונד (שלמי ששכח היה המטרה המרכזית של דאימון) הולך להפיג את האבל בביקור אצל המאהבת האהובה עליו. זוכרים שאמרתי שאנחנו נחשפים לראשונה לפרצופו האמיתי של דאימון? אז כנ"ל אאימונד, דמות המראה שלו. אאימונד מודה שהוא איבד עשתונות, שהוא לא היה צריך להרוג את לוק ושכל המלחמה הזו קצת יצאה משליטה בגללו. איך אומרים? מוטב מאוחר מאשר אף פעם. מה שכן, את המשפט הכי אמיתי שנאמר בסדרה עד כה, בשתי עונותיה, אמרה דווקא עובדת המין של אאימונד - "כשאתם הנסיכים נלחמים, אחרים משלמים את המחיר". עבודה מצויינת של התסריטאים שמדגישה עד כמה האנשים הפשוטים הם המנצחים האמיתיים של ווסטרוז. שמישהו יתן לה דרקון בבקשה.
ואגב אחרים, עונה 2 של בית הדרקון מציגה לנו לא מעט אנשים חדשים מהמעמד המוך בווסטרוז. האחים אדם ואלין המלחים, הנפח יו ממעלה מלך הם כמובן הבולטים שבהם. מי שקרא את הספרים יודע מה תפקידם בהמשך, אבל על מנת לא להרוס את הציפייה, רק אגיד לצופים ששווה לזכור את השמות והפנים שלהם, בטח כשהם צופים מרחוק על דרקונים שכבר זכינו להכיר. ואגב פשוטי העם, אאיגון מלא הזעם מראה לנו פעם נוספת עד כמה רוב הלורדים המכובדים מנותקים מהשטח. בהחלטתו לתלות את כל לוכדי העכברושים, הוא משניא עליו את העם. אבל יותר מכולם הוא בעיקר לומד לשנוא בעצמו את סבא שלו, שיותר ויותר נראה כמו הגרסה המוקדמת והפחות מחוספסת של טיווין לאניסטר. אאיגון מפטר את אוטו וממנה את קול להיות ימין המלך. אילו הוא רק היה יודע למה קול באמת מנצל את יד ימין שלו, אולי הוא לא היה כל כך ממהר.
ועכשיו לסצנה של הפרק - אריק נגד אריק. לפני שנצלול לקרב, עצמו - אריק מתחזה לאריק השני ומתפלח לתוך הטירה ומציב את עצמו כשומר הלילה של ראיניירה המלכה במטרה לרצוח אותה כפי שפקדו עליו. זוכרים שב"משחקי הכס" חיכינו 8 עונות שלמות כדי לראות את סנדור קלגיין נלחם בגרגור קליין? לפחות הפעם לא נאלצנו לחכות כל כך הרבה. בספרים הקרב בין האריקים נחשב לקרב אגדי, הסדרה מוכיחה לנו גם הפעם, לא תמיד האגדות עליהן גדלנו קרו כמו בשירים שנכתבו עליהן, אז אסור להאמין לכל זמר.
בסופו של דבר, אריק של ראיניירה מנצח והורג בקרב את אחיו, ואז נופל על חרבו מתוך חוסר רצון לחיות ללא אחיו התאום בעולם. "אהבה היא מותה של החובה", יגיד בעתיד אאימון טארגריין לג'ון סנואו. במקרה הזה, החובה הביאה את מותה של אהבת האחים, כי כשנסיכים נלחמים, אחרים משלמים את המחיר.
מותו של הנסיך ג'אהריז כנראה פינה תקן, כי סוף סוף החליטו להציג לנו את דאירון טארגריין, האח הצעיר של איימונד ואאיגון. דאירון, נער מתבגר שנמצא באולדטאון, הוא גם בעל דרגון כמו אחיו, הדרקון טייסריון ולשניהם יש תפקיד חשוב להמשך, אז טוב שסוף סוף שילבו אותם, גם אם רק באזכור קל.
בשבוע הבא פרק 3, ועל פי הפרומו שהוציאה HBO, נראה שהפוקוס חוזר קצת יותר לדרקונים ולשילוב שלהם במלחמה. בית טארגריין הולך להעלות את עצמו בלהבות, אנחנו רק צריכים להמשיך וליהנות מהאש הבוערת.