סיפור אמיתי קטן: זה קרה באמצע הפרק הראשון של העונה השנייה של “בית הדרקון". הייתי מת למשהו מתוק, עצרתי את השידור, הלכתי למטבח ולקחתי את המתוק (טורטית) וחזרתי לצפות. לא ידעתי שמסיבה כלשהי הממיר החזיר אותי אחורה לעונה הראשונה והמשכתי בלי להרגיש לצפות בפרק 1 בעונה 1.
יוליה כבר צריכה לארוז? ההחלטה הדרמטית שבחנו ברשת 13
ספינה שממשיכה לשקוע: סמנכ״ל התוכן של חדשות 13 עבר לכאן 11
רק אחר כך, כשכל ההתרחשות נראתה לי מעט מוכרת, תפסתי מה קרה. וברור לגמרי גם למה. כל הסיפור הזה, כל העונות שהיו ויהיו, זה אותו דבר. הכל אותו טריק. שוב טרגאריאן, דרקונים, שוב נסיכים/כות, שוב קומבינות ותככים להשיג את השלטון, לורדים, שבע ממלכות, די, נו, רחמים, האזנת ד'ה ג'ואיש פיפל סאפרד אינאף?.
בערך באיזשהו דרקון, לא זוכר בדיוק מאיזו עונה, המחשבה המשועממת התנתקה מהעלילה והתחילה לצוף באופן חופשי כשהיא לווה מהפרק רק כמה רעיונות והופכת אותם לאחרים, ובהתחשב בימים העגומים האלה התוצאה לא הייתה נעימה.
במקום דרקון התחלתי לחשוב על כטב"מים, נסיך גולה לא נחמד בכלל הזכיר לי נסיך גולה אחר לא נחמד בכלל - זה היה הזמן להיפרד מהסדרה ולכבות את הטלוויזיה. אז שלום, "בית הדרקון". כטב"מים לא אצלי בבית.