"כאוס", נטפליקס
ככה, פחות או יותר, הולך הסיפור: זאוס, שליט האלים, נרקיסיסט לא לגמרי שפוי, מתכנן להשמיד את בני האדם החיים על פני האדמה כי מישהו מהם, הוא חושד, גנב את שעון הזהב שלו. הגנב למעשה הוא בנו, דיוניסוס, אל התענוגות, טמבל חביב, היחיד מצאצאיו של זאוס שעוד מוכן לדבר איתו, ולמעשה משווע לכוח ויותר אחריות, שזאוס לא מעניק לו. דיוניסוס מחליט להוכיח לאביו שהוא מוכשר ומשגר לשאול, המצולמת בשחור־לבן, צעיר שיחזיר משם את אשתו - צעד שלא נעשה לפני כן מעולם. בשער השאול יושב כמובן האדס, טיפוס אפור ומשועמם, אחיו של זאוס, שאינו מתעניין באדם או בצרברוס, הכלב בעל שלושת הראשים.
בני האדם על האדמה מגלים סימני מרד באלים, ובטקס חשיפת אנדרטה לכבוד האלים מצליחים לרסס על האנדרטה כתובת בגנותם. בנוסף, מניחים בני האנוש ערימת חרא ענקית למרגלות האנדרטה. זאוס המבוהל מזעיק את פרומתאוס, הכבול אל הסלע ועיטים אוכלים את בשרו, כדי להתייעץ איתו בשאלה מה עושים.
יש עוד הרבה מכל זה. זו, פחות או יותר, רוח הסדרה. בין זאוס היוצא אט־אט מדעתו, לבני האדם המורדים, לאלים נוספים, לשאול בשחור־לבן, מתרחשת בשמונה פרקים, העלילה הססגונית, השנונה והמשעשעת. נטפליקס, על אפרוריותה השגרתית, משחררת מדי פעם פנינה שונה באופייה ושווה מאוד את הצפייה בה. “כאוס" היא סדרה כזו. קלה, צוחקת, אחלה בינג' על האולימפוס.