קרול דודה הייתה פורצת דרך בשתי גזרות. היא הראשונה שרקדה על במה חשופת חזה, והראשונה בעולם שהזריקה סיליקון לחזה. בסן פרנסיסקו של 1964 עמדו בתור ברחובות לצפות בסנסציה. הסרט ישודר ביס דוקו, יס VOD, החל מ־29 בספטמבר.
בשנת 1964 הייתה קרול דודה מלצרית קוקטיילים מן השורה במועדון הקונדור בשדרת המועדונים בסן פרנסיסקו. היא אמנם גדלה בסביבה אבל מגיל צעיר הייתה לבדה. אביה מת בצעירותו, אמה הייתה אלכוהוליסטית, וקרול, כדי לשרוד, הפכה לאישה צעירה וקשוחה. היא רצתה יותר מאשר להיות עוד מלצרית בשורה הארוכה של נשים שדהרו עם מגשים בין שולחנות עמוסים בגברים ששלחו ידיים חרמניות לעברה, והמסקנה שאליה הגיעה היא שעליה להשתמש במתנות שהטבע העניק לה.
i24NEWS ייאסר לשידור בצרפת? "משרת את תעמולת רצח העם של נתניהו"
גיא נגד גיא: הניצחון הגדול בקרב הלייט נייט
קרול הודיעה לבעלי הקונדור שהיא מעוניינת להיות רקדנית במועדון, ותעשה זאת טופלס, כלומר כשהחזה גלוי לגמרי. הבעלים המאושר נתן לה את ברכת הדרך, ומדי ערב החלה קרול משתלשלת על גבי פסנתר שירד מהתקרה בעזרת כבלים, ורוקדת ומנענעת את חזה החשוף במרץ.
האירוע הפך לסנסציה. הקהל יצא מדעתו. בחוץ השתרכו תורים עד מעבר לפינת הרחוב. המועדונים האחרים בשדרה התרוקנו. כולם רצו לראות את קרול הרקדנית העירומה למחצה. ביחד עם האקסטזה הבידורית התעוררו אנשי המוסר. ראשונים היו אנשי המשטרה לפרוץ למועדון ולאסור את קרול - ששוחררה במהירות ולמחרת חזרה להשתלשל מהתקרה על גבי הפסנתר ולרקוד ללא לבוש עליון. אחרי כוחות החוק החלו הדיונים בתקשורת - המודפסת והמשודרת, על הפריצות החודרת לכל פינה.
בסרט הדוקו "קרול חושפת חזה במועדון" (הארוך כגלות: שעה ו־40 דקות. שעה ו־40 דקות! עד מתי?) מתראיינות מספר נושאות לפיד המגדר, הנקרעות ממשמעות מעשיה של קרול דודה. מצד אחד הן מצדדות בחופש העיסוק, ובזכותה השוויונית של הרקדנית להשתמש בגופה בכל אופן שיעלה בדעתה, ממש כפי שגברים נוהגים. מצד שני, היא משתמשת באיברי המין שלה לחפצן את גופה, וזה כמובן לגמרי לא בסדר.
לבסוף, אם הצופה החכם מצליח להבין נכונה את ים הברברת שנפלט מפיהן של כל אותן נשים חכמות, הן מיישבות את הסתירה באופן מסמר שיער בכך שנשים נאלצות לחשוף את גופן מכיוון שזה מה שגברים רוצים, ובכך, באופן פטריארכלי לגמרי, הגברים כופים על הנשים את סוג העבודה הנ"ל, ובגלל זה בעצם הנשים מסכנות והגברים הם הפויה.
וזה מעניין, ותמיד מעורר אותי למחשבה. למשל, רק השבוע נסעתי סמוך למחלף ההלכה באיילון ולמול עיניי, ממש על סף צומת מרומזר, התנשא חזה נשי ענק, חשוף ברובו, וכמעט גרם לי להמשיך לנסוע באור אדום. מתחתי צוואר כדי לראות מי האישה המתגוררת והתברר כי היא - אלא מה - בר רפאלי הלאומית שלנו, המציעה לציבור מותג כלשהו.
זה לא עניין יוצא דופן. אלא שעד היום לא העליתי בדעתי שבפטריארכליות הגסה והתובענית שלי אני הוא זה שמנצל את חולשתה של בר ותובע ממנה להסתפק בלבישת פיסות בד מועטות בלבד בניסיונה מעורר ההערכה להביא פיסת חלה וכמה חתיכות דג מלוח לשבת לילדיה הרעבים. אגב, לא ראיתי הפגנה של נשים נזעמות תחת שלט הפרסומת הענק, התובעות לחדול מיד מהחפצון שנעשה לגופה של בר. ככל הנראה, אני מסיק מכך, יש חפצון מותר ויש חפצון אסור, והכל על פי ההקשר וגודל ההעברה הבנקאית.
אם נחזור לקרול דודה, אזי זינוק נחשוני נוסף המשפיע על מיליוני נשים בעולם בכל דור ודור רשום על שמה. חזה של דודה לא היה מהנדיבים במידותיו, וכאישה רבת־תושייה החליטה לפתור את הבעיה. באיזשהו מקום שמעה כי יש רופא המזריק סיליקון לגופן של נשים. היא נסעה לאותו רופא שהחל להזריק לחזה זריקות סיליקון, והתוצאות היו מרשימות בהחלט.
דודה התראיינה בחופשיות בעקבות כך, ונשים החלו ללכת בעקבותיה. עם הזמן התגלו בעיות כשהסיליקון החל לנוע בתוך גופן של הנשים - או כמו שאמרה קרול, "הזהירו אותי שיהיו לי הברכיים הגדולות בעולם" - ולשם כך הומצאו שתלי הסיליקון, שהם למעשה סיליקון בתוך שקית. ובכל אופן, תדע כל אישה - ויידע כל גבר - שהם חייבים תודה גדולה לחשפנית אמיצה בשם קרול דודה.