"אי המיליארדרים", נטפליקס. זאת עלילה מהסוג המוכר על מניות ובגידה ותככים על רקע תעשיית הסלמון בנורווגיה. הכל נורווגי מדי בסדרה הזאת – אין יום אחד של שמש בששת הפרקים. אין תחכום, טריקים או שטיקים. אפילו אין מכות. איך הם חיים ככה?
הסיפור פחות או יותר מוכר. בעל מניות בחברה גדולה הולך לעולמו בלי להשאיר אחריו צאצאים. מי שיניח יד על המניות יוכל להפוך לבעלים של חוות דיג הסלמון הגדולה בעולם. זאת התפאורה - תעשיית הסלמון, עם מכלאות ענק שבתוכן גדלים הסלמונים הקטנים עד שהם מגיעים לגודל המתאים ואז נלקחים אל המפעל, ומה שקורה שם בפנים אתם יכולים לתאר לעצמכם. ועכשיו יש תככים ומזימות ובגידות ומהפכים כמו שצפוי.
טקס פרסי האמי ה-76: "שוגון" היא הזוכה הגדולה ביותר; שלוש זכיות לסדרה "הדוב"
"כאוס" בנטפליקס: אחלה בינג' על האולימפוס
כאמור הסיפור פחות או יותר מוכר. אלא שכאן הוא מתרחש בנורווגיה, על אי, שמלכודות הענק של הדגים צפות לחופו לא רחוק מטורבינות הרוח. אולי זה הנוף הנורווגי, אולי זה משום שבכל ששת פרקי הסדרה לא רואים אפילו לרגע אחד קטן את העיגול הצהוב הזה מלמעלה, זה שקוראים אותו שמש - והסדרה הרי מתרחשת בקיץ. בוודאי לא בחורף.
אין שלג, מקסימום מעט גשם, והאנשים בבגדי קיץ בבירור: כובעי גרב, מעילים, סוודרים - באמת מתמיה כיצד זה שאחוז ההתאבדויות בנורווגיה הוא מהגבוהים בעולם. הגישה הצוננת הזאת חודרת לכל פינה בסדרה. האנשים מתלבשים בנורווגית - מנכ"ל עם קורדרוי שמאטע וז'קט שבטח גנב מנהג המלגזה ברציף המטענים.
הם מדברים נורווגית - השנינות והתחכום מהם הלאה. לא תוכלו לומר שם למראה מישהו, אה, את הטיפוס הזה אנו אוהבים - כמה כבר אפשר להתעלף מעוד צנונית? וגם העלילה נורווגית. אין טריקים, אין שטיקים. אפילו אין מכות. אלה חוברים לאלה שעוזבים את אלה וחוזרים לאלה. והכל בלחשושים בחדרים, וקצת סקס, אין סיבה לנסוע לנורווגיה.