כל כך הרבה קרה בתקופה האחרונה. עזבו, כל כך הרבה קרה רק ב־24 השעות האחרונות. נשיא חדש לארצות הברית, שר ביטחון חדש כי הקודם, יואב גלנט, פוטר באמצע מלחמה, איומים מאיראן בפעם השלישית, 101 חטופים וחטופות ששעון החול שלהם בשבי רק הולך ומתקדם בעודנו פה מחכים להם, אזעקות, צפון מופקר, צמרת שלא בטוח מבינה מה התרגש עלינו לפני יותר משנה. העונה החדשה של 'ארץ נהדרת' נפתחה בדיוק כך, בריק שאנחנו חשים בכל בוקר, ריק שיש בו כל כך הרבה ושאין סיכוי שנשכח אותו לעולם.
גילוי נאות. צפיתי מראש את הסאטירה של ההתחלה. מי כמוני, צופה אדוקה בשני העשורים האחרונים, זוכרת שגם העונות הקודמות החלו בבום שגרם לנו לקווץ' כזה בפנים. מערכון הפתיחה הנוכחי, בשילוב הלך הרוח, עשה זאת שוב ובגדול. בתפריט, קריאת 'ישכח' של ראש הממשלה בנימין נתניהו, בעודו מזכיר את כמות המחדלים הבלתי ניתנת לעיכול, ואינספור הישראלים שנשכחו לעומת התקווה לניצחון מוחלט.
ובמעבר חד, כי אי אפשר שלא: השר יצחק גולדקנופף וחבר הכנסת אריה דרעי על התנגדותם לגיוס חרדים, נשיא ארה"ב הטרי דונלד טראמפ יוצא מקרטון צ'יפס של מקדונלדס, דובר צה"ל דניאל הגרי, וגרסת הבמאי שלו, הלוא הוא דובר צה"ל בערבית אביחי אדרעי, שתמיד נראה קצת יותר אגרסיבי בתרגומיו, בלשון המעטה, ושאולי ואירנה בגרסת המרגל, הבושם, וריח הסיגריות. למי שלא הבין את הספין אוף, ממליצה לצרוך את הגרסה המלאה בחסות מוטי ממן שנאשם בריגול למען איראן. וכמובן, בני הזוג נתניהו, השר גדעון סער שלא הבין לפני שנה איך יכול נתניהו לפטר שר באמצע מלחמה, ומחליפו של גלנט ישראל כ"ץ. כמובן שבלקסיקון היו גם סינוואר ונסראללה מן העולם הבא, ונס וסטילה שכבר תכננו את המשך רשימת החיסול שהתבררה כמהימנה במיוחד.
עוד מערכון שעשה לי עצוב בלב כי אין מדויק ממנו: אבא חצובה, שיר של ילד ואישה שאביו, ובעלה, מנהל איתם מערכת יחסים וירטואלית באמצעות הטלפון הנייד כי הוא במילואים כבר שנה. אבא שלא באמת נוכח, וקיים רק בגרסתו המלבנית באירועים הבאמת חשובים. אבא שהוא מודל של הרבה יותר מדי אבות עכשיו. המערכון הזה הוא תעודת עניות לכל מי שמתנגד לשרת בצבא, ולכל מי שמאמין שנסתדר. אנחנו לא, וזה רק קצה הקרחון. כרגיל, בול בפוני.
בסוף התוכנית, הגיע שוב אותו אגרוף מפורסם לבטן. והפעם לבטן הכי רכה שלנו. ראש הממשלה ורעייתו ישנו במיטתם, בעוד נתניהו חולם חלום רע. ובחלומו, כמאמר יוסף מסיפורי התנ"ך (ומהחיקוי הגאוני של יוסף ב'היהודים באים'), חטופה המתחננת מנתניהו לשחרר אותם כבר. כי הגיע הזמן. המערכון מסתיים בדרישתו ממנה לקצר, ובכך שהוא מרגיע את עצמו שהתקומה בפתח.
כיף ש'ארץ נהדרת' חזרה, תמיד תענוג צרוף. ובאותה נשימה, חלחלה לתוכי ההבנה שמה שקורה פה הוא קצת יותר מדי. לפחות כפי שזה נראה עכשיו. פתרון כנראה שאין באופק, גם ייאוש הוא לא תשובה. מה כן יכול לעזור? לגלות שכולנו מרגישים בדיוק אותו הדבר, והודות ל'ארץ נהדרת' של אתמול, ובכלל, צרת הרבים הזו היא יותר מחצי נחמה.