כשהתפשטה אתמול (רביעי) הידיעה על מותו בגיל 78 של "מר פספוסים", יגאל שילון, נטינו תחילה להאמין שמדובר בעוד מתיחה בסדרה בלתי נדלית של מתיחות ופספוסים מבית היוצר הבלתי נדלה שלו. אבל כשהתברר שמדובר באמת לאמיתה, חשתי צער עמוק.
יגאל שילון, "מר פיספוסים", איננו והידיעה על מותו בגיל 78 איננה עוד מתיחה מבית היוצר שלו. שילון, עם החיוך שנסוך היה על פניו, עזב אותנו בעקבות חבריו הקרובים מני פאר, דודו טופז ויגאל בשן. להלן קטעים משלוש כתבות שהקדשתי לו בשנות ה-90.
"אני איש לא רציני שכל הזמן עוסק בשטויות", שילון - מהנדס מטוסים שלא עסק במקצועו והתמסר לקולנוע ולטלוויזיה, תחום שלא למד - אמר והודה שהפספוסים אהובי נפשו הם..."מיחזור זבל".
"מבחינתי, הרייטינג איננו מטרה בפני עצמה", הוסיף. "בתוכניות אני רוצה לשעשע את הקהל. אם יש רייטינג גבוה, סימן שהצלחתי, שהרי אם לא כן, היו פונים לערוץ אחר".
כשהערתי שיש הטוענים שהרייטינג מהווה תחליף לתרבות, הגיב: "שיטענו! הטלוויזיה לא מתיימרת להיות מכשיר מחנך, גם לא המכשיר הכי תרבותי. מי שמחפש תרבות בלבד, שילך לתיאטרון או לקונצרטים".
"חלק ניכר מהזמן שלי אני מקדיש ל'פספוסים', תוכנית שבה אני מרגיש בעל-בית יותר מאשר בכל דבר אחר", הוסיף. "אפשר לומר שאני שבוי בהצלחה של עצמי וכמעט לא נשאר לי פנאי לדברים נוספים".
כשהערתי לו שיש המצביעים על משהו ילדותי בדבקותו ב"פספוסים", אמר: "אולי זה גם ילדותי לעסוק בהומור בגיל 50. אם יש ילדותיות בשמחה, אז אני ילד".
שילון החשיב את אלי יצפאן כגדול המשת"פים שלו. "יצפאן הוא ליגה בפני עצמה", קבע. "הוא שחקן יוצא מהכלל עם יכולת אלתור מדהימה וכישרון בלתי רגיל לייצר שפות יש מאין. לדעתי, לאיש המצחיק הזה אין מתחרים גם בעולם".
מעבר לכל הצחוקים, שילון לא תמיד שבע נחת מהיחס לתחומי עיסוקו. "סרטים כמו 'חלף עם הרוח' ייחשבו לנצח כאמנות, בעוד שבסרטי-מתיחות יזלזלו. זאת צביעות גדולה ומבחינתי, אחד התסכולים הגדולים ביותר של המקצוע. אנחנו מדינה שלא מפרגנים בה להומור ועם שלא יודע לשמוח".