בפינה הקבועה "מה הרגיז אותך השבוע לוינסון", הפעם היא זו שגנבה את שורת הפתיחה, וכאובייקט להטיח בו את ביקורתה, בחרה בנשיא המדינה יצחק הרצוג, ואני חייבת להחמיא לה על התעוזה להטיל דופי במי שנושא תפקיד רם ומכובד, שעד עכשיו מצא את עצמו מתחת לרדאר.
אופירה דרשה מהנשיא להתפטר ולסגור את בית הנשיא, כי כל מה שהוא עושה בתוקף תפקידו, זה לצייץ מהמיטה, במקום להפוך עולמות ולגרום לשינוי לאור המצב העגום אליו נקלענו. "נמאס לי ממך ומכל הציוצים שלך שלא מזיזים נמלה, אתה הנשיא הכי כושל בתולדות מדינת ישראל ובתקופה הכי קשה שלנו אתה מבלבל לי את השכל מציוצים מהמיטה, תתעורר כבר ותסגור את בית הנשיא לאלתר".
אופירה אמרה את מה שרבים מרגישים ולא מעזים לומר , כי נשיא המדינה נעלם אי שם בתוך מבצרו בבניין הנשיאות וקולו לא נשמע בימים טרופים אלה, בנסיון לשמור על עצמו כסדין לבן, ששום כתם לא ידבק בו מאירועי השנה הקשה.
ואז הגיע תורו של לוינסון, שאני מחבבת באופן חריג יש לציין, כי הוא מבריק ואוהב על אמת את המדינה, לוינסון שלא מפחד לחשוב מחוץ לקופסא ולשלוף משרוולו אמירות מפתיעות ויוצאות דופן, כמו האחרונה, כשקבע שנתניהו "מת שקמלה האריס תנצח", כי נגדה יוכל לפעול כאוות נפשו, ואילו לנשיא הנבחר טראמפ לא יוכל לסרב אם הלה יטיל עליו הוראות לנהוג כך או אחרת.
ומי שהכי עיצבן את לוינסון היה עמיחי שיקלי שר התפוצות "הריקבון של כל הממשלה הזאת. כמה הוא נפוח, כמה הוא מלא בעצמו. כמה נזק הוא עושה." אמר לוינסון על שיקלי "תסתכלו מה היה אתמול בסיפור עם אמסטרדם. בלי בושה, שקלי נכנס לטוויטר ומספר שהמשרד שלו הוציא התראה לכוחות הבטחון שהעבירו אותה לכוחות הבטחון באמסטרדם. ואז אתה מבין מה נהייה פה. המציאו משרד פיקטיבי כי הרי מי שצריך היה לטפל בסיפור אמסטרדם זה משרד החוץ ולא משרד התפוצות, כי מדובר באנשים שנמצאים בחו"ל, אבל לשר התפוצות יש אגו ענק, הוא חייב להיות שר, אם הוא לא יהיה שר, המדינה תקרוס".
לוינסון פנה לשיקלי ותהה האם הוא העלה בדעתו שאת ההתראה הוא היה צריך להעביר לאותם אוהדי "מכבי" שיכולים היו להיות הקורבנות הפוטנציאלים" של אותו פוגרום? ובכך הטיל על שקילי, חלק מהאשמה והאחריות על מה שקרה באמסטרדם.
אני מודה שהשם שיקלי, תמיד מעורר בי חימה ובחילה אחרי בגידתו בבנט, עבור משרת שר אצל ממשלת נתניהו, משרה שעד עכשיו אין לי מושג מה משמעותה, כמו הרבה משרות אחרות בממשלה המוטרפת הזאת. שלא לדבר על התפקיד שבימים האחרונים הוטל על זאב אלקין כשר "המינהלות" שרק השד יודע מה הוא טומן בחובו, ובעיקר כשהקופה הציבורית הולכת ומתרוקנת. מי לעזאזל צריך משרד כזה? מלבד לרצות את גדעון סער, שאף הוא מעורר בחילה, בזיגזוגיו מאמירה או הבטחה אחת, לאמירה הפוכה לגמרי, ומדילוגיו ממפלגה אחת לאחרת, ובלבד להישאר בזיכרון הקולקטיבי. גועל נפש טהור ומזוכך.
מה הפלא שגולשים ברשת הדביקו לקואליציה את הכינוי: "גועליציה", ותוסיפו לכל זה, את הפרשות המפוקפקות החדשות שמיוחסות לה ומתפרסמות על בסיס יומי ושאותן כינה אייזנקוט פרשות שמצביעות על פעולות "תת עברייניות".
בין האורחים שבלטו אצל הצמד אופירה ולוינסון היה בן כספית שנשאל, איך הוא מסוגל להגיש תוכניות עם אנשים שהשקפת עולמם שונה לגמרי משלו, כמו עמית סגל וינון מגל. בן כספית, לא היסס לרגע וענה בצורה חד משמעית כשהוא משווה בין השניים והשוני הוא עצום: "אני לא יושב ליד ינון פיזית, זה היה נגמר רע," והוסיף "ואין שם שום שואו".
יחד עם זאת שיבח את עמית סגל "עם עמית אני כן מדבר, הייתה לנו פעם אחת התפוצצות בשידור, הוא האשים אותי ואני התפוצצתי עליו, אבל זה פעם אחת בשנתיים שלוש, כשיש הערכה הדדית, עמית לא יפרסם פייק, ולא יפיץ שקרים, והוא עובד במסגרת המקצועית שנקראת עיתונות, יש לי ביקורת עליו, ולו יש עליי, אבל זה דבר שאפשר לחיות איתו ויש לנו יחסים סבבה, אני חושב. עמית שואל את האנשים שבאים מהצד שלו שאלות הכי קשות, אני לא עושה את זה לאנשים שבאים להתראיין מהצד שלי ואת זה אי אפשר לקחת לו".
מה שמשתמע מבין השורות, שבן כספית החמיא לעמית סגל על עבודת עיתונאית מקצועית ומהימנה על אף חילוקי הדעות ביניהם, אולם באותה נשימה לגלג על ינון מגל ואמינותו כעיתונאי.
נקודת זכות לבן כספית שלא חשש להודות ביושרה שחסרה בימים אלה, שלהבדיל מעמית סגל הוא לא נוהג לתקוף מרואיינים מהצד שלו.