ראש הממשלה בנימין נתניהו, שבאופן עקבי ולא מפתיע דואג להתראיין רק במקום אחד בערוץ מטעמו, ערוץ 14, ישב אמש לריאיון עם יעקב ברדוגו. אבל בואו נקרא לילד בשמו, כי ראיון לא היה שם, שאלות עיתונאיות לא היו, הנושאים החשובים בכלל לא עלו, זה היה נטו מסע יח"צני של קידום וטיהור שמו של נתניהו בימים אלה שהלשכה שלו בוערת מפרשות פליליות ובניית המהלכים הבאים, בהם פיטורי ראש השב"כ, רונן בר. (כפי שטען פרופ' משה כהן-אליה בפודקאסט "מעריב").
ברדוגו, שלא מתבייש לכנות את עצמו איש תקשורת, לא חושש לכנות את מערכת החוק ואנשי השב"כ כמי שעושים מסע ציד שחצה קווים אדומים נגד ראש הממשלה, רק כי העזו לחקור אנשים מטעמו של ראש הממשלה שפגעו בביטחון המדינה בעבירה פלילית חמורה שעונשה מאסר עולם. אבל תיכף נחזור לזה.
הגעתי לקמפיין של נתניהו עם אפס ציפיות ויצאתי עם אפס מידע ועם אותה מנגינה שחוזרת על עצמה - כל כך הרבה שאלות חשובות לא נשאלו - פיטורי גלנט, פיטורי היועמ"שית שעל הפרק, ועדת חקירה ממלכתית, גיוס החרדים, בן גביר וסמוטריץ'.
ומה שנשאל בטון מלטף שמאפשר מילוט זכה למענה מעורפל ולא מספק מצידו של ראש הממשלה, כמו תקליט שבור שחוזר על עצמו שוב ושוב באותם נאומים מנותקי מציאות - "אני אדאג שאיראן לא תהיה גרעינית", כששנים הוא דואג להשמיע לנו את הנרטיב הזה ובזמן הזה איראן על סף גרעין.
כשנשאל האם תושבי הצפון יכולים לחזור הביתה בביטחה השיב נתניהו תשובה רפה שאתה לא מצפה לשמוע מראש ממשלה: "הם יחזרו כל אחד בזמנו כשירגישו בטוחים". אבל אתה צריך לדאוג לתחושת הביטחון שלהם, זה תפקידך וכשלת בו.
לא הובהר לנו למה הסתיימה המלחמה בלבנון בהסדר מדיני שלא כולל אזור פירוז שיגן על תושבי הצפון, לא קיבלנו תשובות למה נהרגו לנו כל כך הרבה לוחמים לשווא אם ככה סיימנו את המלחמה עם אפס תוצאות בהסכם המדיני כשיכולנו להמשיך לכתוש אותם רק עם חיל האוויר.
מודה שהופתעתי לגמרי מברדוגו שבחר לא להתעלם מנושא החטופים אבל גם במקרה הזה נתניהו סיפק תשובות עמומות ונשא הצהרות ריקות מתוכן - "אני אחזיר את כל החטופים הביתה", "לא אוותר על אף אחד מהם", כשבינתיים הם מתים שם אחד אחרי השני.
כיאה לנתניהו ולשחצנותו המעוררת שאט נפש, לאורך כל הריאיון השיב עשיתי, הוריתי, הנחתי, דאגתי, הפעלתי, נתתי הוראה ממטוס "כנף ציון" לחיסול נסראללה, ואינסוף של פעלים מבניין הפעיל בגוף אני. הוא זוקף לעצמו כל הישג במלחמה וכל החלטה חשובה, רק היה חסר שיספר כי נכנס בעצמו פיזית ללבנון וחיסל במו ידיו מחבלים. והאמת, לא אופתע אם תומכיו יאמינו. כל כך הרבה הישגים זוקף לעצמו מר ביטחון פייק, ולא אף כישלון אחד, ולא שום לקיחת אחריות.
כשנשאל על ידי ברדוגו מדוע סירב לחסל את נסראללה בתחילת המלחמה כשהתאפשר, דבר שכאמור היה משנה את התמונה בצפון לאורך כל השנה האחרונה, נתניהו הכחיש ואז התחמק מתשובה והסית את הדיון לזמנים אחרים במלחמה.
לאורך כל הריאיון השיב נתניהו בקור רוח, כאילו קרא מדף מסרים, בלי טיפת רגש, עם מינימום תנועות גוף. כך דיבר בנושא החטופים, הלוחמים שנפלו, תושבי הצפון.
יחד עם זאת שאלה אחת של ברדוגו חשפה את הדבר היחיד שמעניין באמת את נתניהו. פרשת אלי פלדשטיין והנגד. אי אפשר היה להתעלם מהשינוי הדרסטי שחל בריאיון כשנתניהו לפתע שינה לפאזה אחרת. פתאום הוא כבר לא שקול וקר רוח, הוא מרים את קולו, נע בתזזיתיות ועצבנות, נראה כאילו הוא מדבר מדם ליבו, תיאר לפרטים עד כמה התעללו בפלדשטיין הגיבור הלאומי, 20 שעות של חקירה, נלקח על ידי אנשים רעולי פנים, "אוי אוי אוי" כמו שאומר ינון מגל. ומה עם החטופים שנחטפו מבתיהם על ידי מרצחים? שעוברים שנה וחודשיים של ייסורים במנהרות חמאס, למה אתה לא כואב את כאבם, ורק דואג לאדם שעד לפני רגע התנערת מקיומו רק כי הוא כאמור עשוי להיות עד מדינה נגדך.
מי שמבין בראיונות קלט כי עיקר הריאיון לא עסק בביטחון המדינה, לא בהסכם המדיני עם חיזבאללה, לא החטופים, לא חמאס, אלא נטו במסע הציד נגד לשכת נתניהו (לאחרונה שמעתי את ענבל אור מתייחסת למשפט שמתנהל נגדה, גם היא טוענת שהמדינה במסע ציד נגדה). זה ברור לכולנו, הריאיון אמש נולד כהכנה למהלך הבא של נתניהו - פיטורי ראש השב"כ, רונן בר.