זה היה מאוד מעייף להתחיל את השבוע הנוכחי. כמו כל שבוע בערך, רק שהפסדתי שעת שינה אחת כי אני צופה שוב בשתי העונות של טהרן. בפעם השנייה בחודש האחרון. נכון, אתם צודקים, אני מאוד אוהבת את הסדרה ואת כל הנוכחים בה. אני אמנם לא מתחרטת על הלילה הלבן שכמעט פצחתי בו, אבל העייפות לא ויתרה על הדרן בכל בוקר שלמחרת, וחוזר חלילה. מזדהים ולו במעט עם הכרוניקה שתיארתי? הגיע הזמן לפתוח את הטלוויזיה ולנסות לשכך את העייפות הקשה.
אני עשיתי זאת עם "חיזורים מאוחרים" (The Later Daters), הריאליטי החדש שנטפליקס העניק לנו ממש בעת האחרונה. על פי השם ניתן להבין במה מדובר, אבל בואו נדבר קצת על התוכנית החביבה שלפנינו. בשביל זה התכנסנו, לא?
לאורך שמונה פרקים, שישה גברים ונשים שהגיעו לעשור החמישי והשישי בחיים מתכנסים קבל עם ומצלמה על מנת להכיר את שאהבה נפשם. ככה פשוט. רק שלחפש אהבה בגיל בו אתה רגיל מדי להסתדר בגפך זו משימה קשה אף יותר מבגילאים צעירים.
לא הייתי בטוחה כמה יעניין אותי עוד ריאליטי על זוגיות. בפועל קרה ההפך הגמור: גיליתי מסמך מרתק, מרגש, מלמד ובעיקר שווה את הזמן שהשקעתי בו. מזל שלא שפטתי על פי הכותרת. ברכות, זכיתם גם בסדרה וגם במוסר השכל.