בתקופה מפוקפקת כמו זו, אין כמו לשבת שעה ולהסתכל בהומור על החיים שלנו, שמדי פעם מרגיש כאילו הם קורסים. אני מוצאת את עצמי צופה בארץ נהדרת מדי שבוע, והפעם גם זכיתי לכתוב על כך. כמה תובנות שעלו לי בזמן הצפייה, גם בעין ביקורתית.

1. בשבוע מפוקפק מבחינת הצעות החוק שעולות קיבלתי את התחושה בפרק הנוכחי שארץ נהדרת עושים הכל כדי לנצל כל טיפת חופש ביטוי שעוד יש לפני שגם זה יתבטל, חלילה. בין אם זה להקת חמסה בכיכובן של חברות הכנסת או ביבי מודבק עם סלוטייפ לכיסא.

2. בראיון הפתיחה עם השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר (שחר חסון) הרגשתי את מה שעלה במהלך כל התקופה הזו: התחלנו לקדש את המוות במקום לקדש את החיים. כשהוא התבדח על הקמת יישובים עם שמות החטופים שנהרגו או נרצחו בשבי, ויחד עם זאת מבהיר שהוא לא בעד לקדם עסקת חטופים - הרגשתי את זה פיזית. כאבה לי הציניות והניתוק. אני באמת רוצה להאמין שבן גביר האמיתי לא פועל מהמניע הזה. אולי אני נאיבית.

אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות

3. הניסיון לצחוק על מה שקורה הוא מבורך, אבל אני מרגישה שזה גם מעט לזלזל ביכולות של מה שקורה ועוד יכול לקרות כאן. הייתי מצפה לסאטירה כואבת, נוקבת, שנותנת בוקס בבטן, מול הכרזת הקרב על מערכת המשפט והתקשורת. זה לא רק כמה אנשים שמדברים מצחיק, כפי שמנסים להציג אותם בארץ. מדובר בנבחרי ציבור ובהמונים שנמצאים מאחוריהם. זה לא עוד נושא קליל ואני מרגישה שצריך להתייחס אליו ברצינות הראויה. אבל אולי זה כי אני אשת תקשורת שמרגישה איך לאט לאט היא מדרדרת כמגמה.

4. הקטע האהוב עליי בפרק הוא ללא ספק כשהם נשברים מצחוק מול המצלמות, דבר שהיה ניכר מאוד כשאסד נכנס לאולפן ודיבר על ״סוריה הראשונה״ ו״סוריה השנייה״ כאילו היה אבישי בן חיים. כתיבה נהדרת לדעתי, ממש הרגשתי כאילו אני יושבת ביחד עם השחקנים בשולחן ושומעת את החזרות על הרעיון המופרע הזה. זה גם גרם לי להבין: לאף אחד מאיתנו אין מושג מה קורה אצל שכנינו בסוריה. לגיטימי, זה כמו לנסות ולעקוב אחרי מה שקורה פה.

5. פעם ראשונה שהרגשתי שמדברים בגובה העיניים כשמדברים עם תושבי הצפון. בהומור, ובאמת נותנים להם להתבטא. את הצד של המפונים במלחמה אני מכירה היטב כי אני ביניהם, אבל פתאום שמעתי שחבר'ה מעכו פיזית ישבו וישנו במקלטים. היה חסר לי מישהו מכיתת כוננות שיספר על מה קורה שם, ובכל זאת - כמו המערכון עם החטופים, שסיפרו את שעבר עליהם, אני מרגישה שארץ יצרו כאן הזדמנות לשמוע באמת מהתושבים כאן מה הם חווים. הפינה הזו מבורכת, כן ירבו.

6. כן צרם לי שלא הוזכרו החטופים בסוף, כמו שנעשה בכל פרק. ארץ הם באמת היחידים שהצליחו לעשות את זה בטעם טוב, לא כמו האח הגדול נניח.

7. איך אפשר לא להתייחס לגחלת נעורים. אני צעירה מידי אבל הבנתי שמדובר בחיקוי של זמרי עבר. חבל שהשיר הזה יצא שנייה אחרי סיכומי השנה באפליקציות המוזיקה, בטוחה שמעכשיו הוא ינוגן בהמון טלפונים. לפחות בשלי. סליחה מהשותפים שלי.

נראה שארץ נהדרת נשארה אחת מהסדרות היחידות בטלוויזיה, לפעמים אפילו יותר מהחדשות, שמביעה ביקורת על המציאות המטורפת שמתחוללת סביבנו.

אפשר היה לקחת את זה לכיוון של מראה שחורה, אבל כבר שנים נראה שהם מצאו את המתכון הנכון: להוסיף טון של הומור. הדבר המרהיב הוא שהם צודקים, עם קצת צחוק, אפשר להצליח לנשום לרגע לרווחה. אני רק מקווה שדרך המערכונים תצליח גם להשתנות המציאות למשהו אחר.