יש פה חומרי גלם לסדרה מצוינת: שוד פנטזיונרי חצוף מבוסס על סיפור אמיתי. יוצרים שוודים. הכל מוכן לבינג’ בדיאלקט סקנדינבי אהוב. עד שהבמאי החליט משום מה להיות אומנותי.
קודם כל מדובר בסדרת מתח שוודית, ושוודים כידוע, לא משתגעים עלינו במציאות, אבל יופי של טלוויזיה הם יודעים לעשות, אז זו כבר חגיגה. די בדיאלקט שלהם כדי לעשות מוזיקה באוזניים, ככה שבשמחה רבה הסתערתי על “שוד משמיים".
הנה התקציר: שני חברים ותיקים, עבריינים עוד מילדות, אחד שלא עזב את הפשע, אחד שכן עזב והקים משפחה עם ילדים ונעקץ במיליונים, מחליטים לבצע שוד מזומנים ענק (מבוסס על סיפור אמיתי) השמורים היטב בבניין גבוה בשטוקהולם. הם מחליטים לנחות על גג הבניין עם הליקופטר, לרוקן את מלאי המזומנים, ועד שתגיע המשטרה אל הגג להסתלק משם עם ההליקופטר והכסף.
אחרי שהם מצליחים נפתח המרדף אחריהם, שאותו מנהלת שוטרת משעממת וחמוצת פנים שלא ברור מדוע דווקא היא לוהקה לתפקיד, אבל זו לא הבחירה הראשונה של השוודים שאני תמה עליה - רצו את החמוצה, שיהיה להם לבריאות. יש ליוצרי הסדרה בחירה נוספת שקשה לתרץ: היה להם ביד סיפור מתח טוב שבהחלט הספיק להחזיק סדרה טובה, אבל הם רצו יותר.
אז הם החליטו לעשות את הסדרה אומנותית. כלומר להוסיף על העלילה פאייטים שלא מועילים בכלום, היכן שלא צריך. כמו למשל מצלמה מתנועעת ולא יציבה. כמו למשל שוטים ארוכים על אחד השודדים שיש לו חיבוטי נפש שוודיים על משהו, שהוא תמיד עצוב, אבל לא ברור על מה. מספריים של עורך סדרות אמריקאי היו יוצאים מכאן שותתי דם, אחרי שגזמו שלושה פרקים לפחות ודבר לא היה נגרע מ"שוד משמיים".
ואחרי שבעה וחצי פרקים שבהם לא מתרחש הרבה מלבד השוד, וכל החוטים לא מוליכים את הבלשים לשומקום, בתוך חצי שעה, משומקום, פתאום מתפענח הכל בקצב הסילון. השוד אולי משמיים, אבל על האדמה הסדרה די צולעת.