דפנה ליאל בפרויקט מיוחד הביאה אתמול במהדורת המרכזית תחקיר על תוכנית הממשלה לסיכול ועדת חקירה ממלכתית, ואיך נאלצות משפחות שכולות של השבעה באוקטובר, ומשפחות הלוחמים שנפלו ואיבדו את היקר להם מכל, להתחנן על נפשם בפני חברי כנסת, או בפני האיש שייזכר לעד כאכזר בתולדות הממשלה שמחה רוטמן, להקים ועדת חקירה ממלכתית כדי לקבל תשובות שמגיעות לכל אחד ואחת מאיתנו.
אני אתמלא בושה וכלימה, אם לא כל בר דעת שצפה אמש בתחקיר של דפנה ליאל, כולל גם מצביעי הימין ותומכי נתניהו, ולא קיבל בוקס חזק בבטן הרכה ומרגיש זעם עלבון וכלימה שאלו האנשים שמייצגים את המדינה שלנו.
לצפות במשפחות שאיבדו את היקר להם מכל, מתמודדים עם כאב שלא ניתן לעכל, מתחננות על נפשן בכנסת שרק יקשיבו להם, מתחננות לקבל תשובות, מתחננות שתתנהל ועדת חקירה ממלכתית מסודרת נקייה משיקולים פוליטיים, אבל הם מושלכים בזלזול ובקרירות אכזרית לעבר המדרגות.
זה היה תחקיר מטלטל, קשה וכואב, על המצפון והערכים שאיבדנו. התחקיר גם מציג את שיטת העבודה האכזרית וגם המבריקה של נתניהו בלטייח את שקריו וטעויותיו ולעבוד על כולנו, כן, גם על מצביעיו. כשהוא משתמש בכל חברי הליכוד חסרי עמוד השדרה ככלי במשחק שלו ובהם דיכטר, רגב, ברקת, זוהר, אלי כהן, גילה גמליאל שתמכו תחילה בוועדת חקירה אבל שינו את עורם, עשו סיבוב פרסה עם הזמן למען נתניהו ולמען משרתם.
זה מתחיל בהכרזות של ראש הממשלה בתחילת המלחמה על הנחיצות של ועדת חקירה ממלכתית שתקום ועוד איך תקום, אבל בבוא העת, לא עכשיו בזמן המלחמה, מריחת זמן וסתימת פיות לכמה חודשים, על מנת למצוא דרכים לחבל בעובדות שיתגלו במהלך הזמן.
זה המשיך במריחת המלחמה חודשים ארוכים לשווא וכעת אנחנו מבינים שלגמרי לשווא כי חמאס שולט היטב ברצועה ורחוק מלהיות מנוצח, זה ממשיך בהטלת דופי על ניקיון הכפיים של עמית ויסמן והכתמת מוניטין הוועדה הממלכתית על מנת להתחמק בהמשך ממסקנות הוועדה ותוצאותיה שיתקבלו בטענה כי היא נגועה, כמו גם הפעלת בובות המריונטה חברי הליכוד שמובילים הקמת בדיחה כלשהי לוועדת חקירה ממשלתית בעלת אינטרסים אישיים.
כל זה מרתיח, כואב ומקומם, אלא שאז אמר האב השכול מנשה מנצורי שאיבד את שתי בנותיו בטבח השבעה באוקטובר את אחד המשפטים המטלטלים ביותר ששמעתי עד כה: "את השביעי באוקטובר החמאס ביצע, המנהיגים וכוחות הביטחון לא עשו בכוונה, הם טעו, עכשיו מה שהם עושים לנו הם עושים במודע ובכוונה. אני כועס על המנהיגים שלנו עכשיו יותר מאשר השביעי באוקטובר".
מה שמחזק יותר את הטענה שהעליתי בחודשים האחרונים, נדרשת הקמת ועדת חקירה נוספת על התנהלות הממשלה אחרי השבעה באוקטובר, והיא חשובה כפליים. על ניסיון הסיכול של ועדת חקירה, על המחדלים הרבים, על ההחלטה למשוך את המלחמה האם משיקולים פוליטיים אישיים או באמת מהחלטות ביטחוניות לטובת המדינה, על הלוחמים והחיילים שנפלו בתקווה שלא לשווא, על הסיכול של ועדת חקירה ממלכתית כמו גם על היחס הביזיוני שזוכות לו משפחות החטופים והשכולות בכנסת והקמפיינים שמנהלים בליכוד נגדם. על כל אלה ועוד נדרשת ועדת חקירה, והיא חשובה לא פחות מוועדת חקירה על מחדל השבעה באוקטובר.
כעיתונאית הייתי מצפה מדפנה ליאל להראות את התמונה על כל צדדיה ולאפשר לחברי הליכוד, שלטענתם חזרו בהם מוועדת חקירה ממלכתית, להסביר מה גרם לסיבוב הפרסה. אולם, היות שדפנה ליאל הציגה נרטיב אחד, שתואם למהדורת חדשות 12 - התמונה לא הוצגה במלואה, וחבל.
גם אי אפשר שלא להפנות אצבע מאשימה על האופוזיציה החלשה בתולדות המדינה, בני גנץ, לפיד, ליברמן, יאיר גולן שלא עושים דבר, לא מקימים צעקה ולא פועלים עם גופים חוץ פרלמנטריים כדי לקדם את הקמת הוועדה, וזה מבלי להזכיר את הטיפשות שלהם כשח"כ אורית פרקש הביאה הצעת חוק פרטית לוועדה שנפלה בקריאה טרומית עוד לפני שעשו עבודת בית, ולכן כעת תעלה מחדש רק עוד חצי שנה, ובכך סיפקה מתנה והארכת זמן לקואליציה.
