שבוע שעבר המוני ישראלים נרעשו ממשהו שלא קשור כלל בעסקאות חטופים, או בקשרים חשאיים עם קטאר, אלא לקוח מתוכנית שידוכים טלוויזיונית.
הדברים האלה לא נכתבים בהתנשאות או בביקורת. אל"ף, כי אני עצמי צופה ב"חתונה ממבט ראשון" (קשת). ובי"ת, כי אני מאמין שאם משהו מעסיק מספר כל כך גדול של אנשים, סימן שהוא נוגע באלמנט חשוב ומשמעותי.
ועכשיו, לעסק סרג'יו. במסגרת התוכנית, שבה מומחים משדכים בין גברים ונשים על פי פרמטרים המוצגים ככמעט מדעיים, חוברו להם יחדיו גם שניים שביניהם משתרע פער ברור בכל הנוגע לנראות. ובעברית מדוברת: היא נראית ממש טוב, והוא... ממוצע למראה.
היות שכל הקונספט של היציאה לדרך של הזוגות בתוכנית מבוסס על הפתעה מוחלטת, משמע - הם נפגשים לראשונה תחת החופה, קשה היה להחמיץ את תגובתם המיידית של בני הזוג למראה אותו פער. בקיצור נמרץ: הוא נראה מבסוט, כמי ששיחק אותה בגדול, בעוד היא התקשתה להסתיר את אכזבתה הברורה. כמובן שלא מדובר בתיעוד אובייקטיבי, ושפרנסי התוכנית השתמשו במניפולציות עריכתיות כדי לחדד את “הסיפור".
ועדיין - הם נגעו כאן בסוג של פרה קדושה, בייחוד בעידן הפוליטיקלי קורקט, שכמעט הס מלהזכיר באופן פומבי. רוצה לומר: יש ציפייה חברתית ברורה לסוג של סימטריה בין שני בני זוג בנוגע למראה החיצוני שלהם. וזאת גם המציאות, במרבית המקרים.
תחשבו על הזוגות שאתם מכירים, כמעט אצל כולם לא תגלו פערים חריגים במישור החיצוניות. לא נהוג בימינו לדבר על כך בגלוי, כי העיסוק במראה נתפס כשטחי, וגם מנסים למסמס אותו במדדים סובייקטיביים של יופי. שהוא הרי רק בעיני המתבונן וכו'.
ועדיין, ברגע שבו משדכים בטלוויזיה בחורה יפת תואר לגבר ממוצע מראה, מיד מתחיל רחש בחש חוצה מדינה. ניחא, אם השידוך היה טבעי. אז היה ניתן למצוא לו הסברים “הגיוניים", כמו - הם חברים מילדות, או - כשהם הכירו הוא נראה הרבה יותר טוב. אבל ברגע שבו הוא בוקע מה"מעבדה" של חתונמי, אנשים מתקשים לקבל אותו. ומכאן שחיצוניות היא עדיין פקטור מרכזי בעולם שלנו.
אבל זה רק הולך ומעמיק. קרוב לוודאי שאם הבחור בתוכנית היה סוג של מצליחן מבחינה מקצועית/כלכלית, והיה ניחן בביטחון עצמי שופע, היו מוחלים לו על מראהו הממוצע. אבל החתן שלנו הוא ככל הנראה ממוצע גם במישורים האלה. וזהו “חטאו" הגדול. כי החברה שלנו נוטה לאשר את החיבור בין נשים יפות וגברים שפחות, כל עוד הגבר מביא איתו הישגים מטריטוריות אחרות.
תחשבו על החיבור הקלאסי בין דוגמניות לאנשי עסקים/כדורגלנים/מוזיקאים מצליחים וגו'. וגם כאן, מן הראוי להרים את המסך. גם בשנת 2025, ועל רקע השוויון המתקיים לכאורה בין המינים, מרבית החברה עדיין מתנהלת על פי חלוקת התפקידים הקלאסית בין גברים ונשים.
האישה, נציגת “המין היפה", אמורה להיות יפה, בעוד הגבר נדרש להביא את הציד למערה. חושבים שהגזמתי? נסו לשחזר כמה זוגות הפוכים אתם מכירים. כלומר, כאלה שבהם הגבר הוא יפה תואר והאישה נראית פחות טוב ממנו באופן משמעותי. אני מניח שהרבה פחות. ולא במקרה. כי בשורה התחתונה, מרביתנו הרבה יותר שמרנים בנוגע ליחסים בין המינים ממה שאנו חושבים על עצמנו.
ולדיון הזה יש כרגע גם פן מצמרר ואקטואלי במיוחד, הנוגע לחטופים שלנו בעזה. מהרגע הראשון שבו דנו על עסקאות שחרור, היה ברור לכל שנשים אמורות להשתחרר לפני הגברים.
שילוב של החשש המוצדק מפגיעות מיניות (אף שגם גברים סבלו מכאלה, ועל פי עדויות השבים - לא רק ב־7 באוקטובר), עם תפיסה מסורתית שעל פיה נשים הן המין החלש. ואכן, הפעימות נבנו בהתאם.
אבל ככל שיותר חטופים השתחררו, כך התבררה התמונה שהייתה ידועה היטב לשירותי הביטחון שלנו כבר מזמן: החטופים הגברים סבלו מיחס קשה בהרבה בשבי. ועדיין, לרובנו נראה טבעי שהם שוחררו רק אחרי הנשים. כך שגם במציאות המבעיתה, לא רק בריאליטי, מתברר שההפרדה בין המינים לא באמת השתנתה
