צבי יחזקאלי מגיש תוכנית חשובה, "הערביסטים", שהערוצים האחרים יכולים רק להתקנא בה, אבל חייב לשפר הליכות ונימוסים באולפן שלו. ברכות לערוץ הראשון בשידורי הטלוויזיה הישראליים שגילה הצטיינות גיאוגרפית והכיר בעובדה שמדינת ישראל שוכנת במזרח התיכון.
בזמן ששאר הערוצים המקומיים משוכנעים עדיין שישראל שוכנת אי שם בארצות הברית עם נגיעות פה ושם באירופה, ושהצופה הישראלי חייב לקבל מידע עשיר ורציף על, נגיד, עליית הימין בבלגיה ובאוסטריה, ועל הזינוק בגילויי האנטישמיות באוסטרליה, שלא לדבר על הבגד האחרון של ביאנקה סנסורי שהכרחי - מה הכרחי - בעל חשיבות מנדטורית להשכלתם של מוישל'ה ודודו מראשון לציון ועפולה, בא ערוץ החדשות i24NEWS ומדבר שעה שלמה על מצרים. אתם הבנתם את זה? מצרים.
לא שזה משמח במיוחד. צפייה בת שעה שלמה ב"הערביסטים" בשבת שעברה הותירה אותי, חייב להודות, די מבוהל. מצרים, ככה למדתי, לא אוהבת את ישראל בכלל. בבתי הספר היא מחנכת את תלמידיה לשנוא את ישראל. היא לא מצליחה כל כך להאכיל את תושביה, ורק בשנה האחרונה האינפלציה במדינה הגיעה ל־40%, אבל דולרים להגדיל את צבאה בכמויות מפלצתיות היא מוצאת גם מוצאת, ואת אלפי הטנקים שלה היא מחנה בסיני תוך הפרה בוטה של הסכמי השלום.
הנשק בסיני, “מרגיעה" מצרים, מיועד למלחמה עם “מדינה אויבת שכנה". זה כמובן בכל זאת מעט מפחיד, כי אם נוריד מהחשבון את סודן ולוב, השוכנות רחוק מאוד מסיני, בצידה השני של מצרים, נשארו רק השמיים מעל נואייבה ושארם א־שייח', ואם מצרים לא מתכוונת להילחם בכוכבים ממעל, נשארה רק “מדינה אויבת שכנה" אחת.
צבי יחזקאלי ואוסף המומחים הבקיאים בחומר, גם אם הם נוטים מעט לחומרה, מציירים תמונת מזרח תיכון ברזולוציות לא מוכרות בדרך כלל בתקשורת שלנו. אפשר רק לדמיין את הקנאה שמתעוררת בקרב כתבי העולם הערבי בערוצים האחרים, שזוכים בדרך כלל למקסימום שתי דקות להדגים את ידיעתם בשפה הערבית במהדורות החדשות, כי על פי מצוות העורכים יש למהר לדיווח האחרון על המתרחש בפרלמנט האירופי.
משכורת הענק שזוכה לה צבי יחזקאלי (כ־200 אלף שקל לחודש, כך על פי פרסומים) ושאר התנאים המופלגים שייתנו לו, הם הצהרה ברורה להחלטת קברניטי הערוץ להפוך אותו לעוגן מרכזי בשידורים. באופן אישי אני יכול להעיד שאכן מדובר בהחלטה נכונה מאוד, כי בעקבות “הערביסטים" מצאתי את עצמי נודד לא פעם לאפיק 15, עד עתה אזור ספר מבחינתי שלא נהגתי לתור אותו.
מי שכמעט הבריח אותי מהתוכנית היה לא אחר מצבי יחזקאלי עצמו. יחזקאלי, מקצועי ושולט בחומר ככל שהינו, צריך לעבוד על נימוסי השולחן שלו שברגעים רבים נוטים להיות בלתי קיימים בכלל. באופן גס ובלתי נסבל הוא מתפרץ לדברי אורחיו, קוטע ולא מאפשר להם להשלים משפטים ורעיונות, ומכריח אותם להתחנן ל"עוד משפט אחד".
הוא מדבר בקול רועם, מלווה בתנועות ידיים נרחבות, ולצד האורחים המצטמקים נראה כבריון ענק באולפן. קצת שקט, צביקה, קצת כבוד ותשומת לב לאחר. כאן זה לא בסטה. תן גם לאחרים לחיות. ומי יודע, אם תתחיל לספר לנו גם מה קורה בעולם הערבי בתוך ישראל - הלכי רוח, זמרים, אומנות, ספורט - הסיפור על כל אלה השקופים באמת בתוך מדינת ישראל, עוד תהיה לך באמת אחלה תוכנית.
