השבוע, בעקבות טור שכתבתי במעריב, הוזמנתי לתוכנית ״הפטריוטים״. זו לא פעם ראשונה שאני מוזמן אבל זו פעם ראשונה שהסכמתי לבוא. היה לי חשוב נורא לדבר דווקא במקום בו לא רגילים ולעיתים לא רוצים לשמוע אותי. זה היה מלחיץ לבוא אליהם כשהכל ברור וידוע - הם מאוד לא אוהבים את מה שאני חושב ואני מאוד לא אוהב את מה שהם אומרים - כמה טוב יכול לצאת מזה?
אבל לטלוויזיה יש חוקים משלה, ואם אתה בא עם האמת שלך עם שכנוע פנימי עמוק ועם אג׳נדה ברורה - אתה בסוף מקבל אלפי תשבוחות מאנשים שרק אתמול חשקו במותי. וזה מה שהתחולל בנייד שלי וברשת מאתמול - אנשי ימין ששמעו אותי אומר באופן חד וברור שחייבים להפסיק את המלחמה ולהחשיך את המדינה - הקשיבו לי כי אמרתי גם שלא הכל זה ביבי. הוא לא אשם בהכל. הוא אחראי על הכל אבל אשם רק בחלק ניכר מהדברים. יש עוד אשמים וביניהם אנחנו, העם, שלא עושה מספיק כדי לשחרר את החטופים וזה הדבר היחידי שחשוב כרגע.
להפסיק את המלחמה ולשחרר את החטופים. 50 אלף איש ברחובות זו בדיחה. יש שני מיליון איש שחושבים כמוני הם רק לא יוצאים החוצה. גם אני לצערי לא יוצא מספיק כי אני מפחד מהדגלים האלה שידקרו אותי....
לא צריך לטוס לרחוב כשמפטרים את גלנט. כן צריך לגור ברחוב כל עוד מתן צנגאוקר גר במנהרה. לא צריך להיזעק לרחוב כשמפטרים את ראש השב״כ רונן בר - כן צריך לישון ברחובות כי האחים קוניו עוד שם במנהרות. ובעיקר צריך להפסיק להגיד מה לחשוב, על מה לחשוב, מה נכון ומה לא.
וזה היה ההלם הגדול שלי כשיצאתי מאולפן ה׳פטריוטים׳. עוד לא הספקתי לקום מהשולחן הגיעה הודעה מלאת שטנה מאחד מאנשי השלום הבכירים במדינה. לא אנקוב בשמו כי אני מחבב אותו ומעריך את פועלו. אבל התגובה הדוחה שלו היא בדיוק מה שאנחנו במחנה השמאל עושים אחד לשני כבר שנים. איך העזת ללכת לאולפן שלהם הוא כותב לי...כלומר זה מה שחשוב! עצם ההליכה שלי לשם. לא השלום או החטופים או הפסקת המלחמה- איך העזתי ללכת לשם...
אבל הוא המשיך - ואיך אתה מעז לבקר את עיתון ״הארץ״? אז אני חייב רגע להסביר- הבוקר שלי רע מאוד אם אני לא קורא את העיתון הזה בשש בבוקר. את מעריב אני קורא עשר דקות אחרי. אמרתי ב״פטריוטים״ שחבל לי שעיתון הארץ לא מפרסם גם טורים ימניים שיהיה קצת יותר מעניין. אמרתי את זה אפרופו ביקורת עליהם, על הפטריוטים. טענתי שזה קצת משעמם לשמוע שישה אנשים שחושבים בדיוק אותו דבר בלי חצי שמאלני. זה מה שטענתי גם כלפי עיתון הארץ.
אבל מבחינת איש השלום הדגול - השמצתי את ״הארץ״ איך אני מעז איך...כי הוא כמובן לא הקשיב אלא היה עסוק באגו של השמאל שאולי נפגע. ואז המשיך לעלוב כי הרהבתי עוז להגיד שההתנתקות הייתה טעות גדולה. מה לעשות, ככה אני חושב. ככה גם גדעון לוי חושב ולא מעט מחברי השמאלנים. המהלך החד צדדי הזה היה הרה אסון וכל ההיגיון בהוצאת ההתנחלויות מעזה - שהיה הגיוני ביותר - נשפך עם התינוק כי רמסו את הרשות הפלשתינית והרימו לחמאס. כבר אז לא ביבי - דווקא שרון.
גם שמעון פרס (עליו עשיתי בחודשים האחרונים תחקיר ענק בעקבות מחזה שאני כותב על חייו) חשב בדיעבד שההתנתקות כפי שנעשתה הייתה טעות גורלית. אז איש השלום כועס שהעזתי להגיד משהו על ההתנתקות. כי זה לא מסתדר לו עם השחור והלבן שלו. אם אתה בשמאל אתה בעד כל מה שהימין נגדו. אם מישהו יוצא מהשורה עדיף לגמור אותו לפני שיעשה נזק.
אז הנה עוד מכה ״מר שלום״ - הקשב טוב - אם נתניהו יביא עסקה בה משוחררים כל החטופים אני אביא לו פרחים הביתה. כמו שעשה עמוס קינן עם בגין כשחזר מקמפ דיוויד למרות שהיה ממתנגדיו העזים ביותר. יש רגע בו המחנה לא חשוב אלא רק המעשה. והמעשה הוא שחרור החטופים וכל הדרכים לעשות את זה כשרות כולל עצימת עיניים רגעית מעוולות הממשלה והפוליטיקאים באשר הם. אחרת מותו של מתן צנגאוקר על הידיים של כולנו. וכן, בפעם ה-1,000: רק שלום, רק הפסקת הכיבוש, רק אלה יביאו עלינו חיים נורמאליים.
