סוף-סוף הגיע רגע השיא של העונה - סופ"ש הזוגות! הרגע שציפיתי לו בכליון עיניים. איילה ושחר פורצים ראשונים אל בית הארחה, וכמעט מיד בעקבותיהם, חן וברק מגיעים כשידיהם שלובות. הם לא מסתפקים בזה - השלט שהם תלו על דלת החדר שלהם הופך לנקודת שיחה שגורמת לאיילה להרים גבה.
ואז מגיע רגע ההפתעה הראשון: חיה ומור נכנסים, ומסתבר שאיילה וחיה כבר מכירות זו את זו. מתברר שהשתיים נפגשו באירוע "בין הקולות" שחיה ארגנה עבור נפגעי עוטף עזה. מור חושב שהם הכי צעירים מבין הזוגות, "אני שש שנים מעליה אבל אני הרבה יותר מטומטם", מודה שחר בחיוך בזמן שכולם מחליפים חוויות ראשונות וממתינים לבר ואור, שצועדים פנימה בסטייל אלגנטי.
אז למה אני אוהבת כלכך את סופ"ש הזוגות בכל עונה? כי זה המקום שבו הזוגות נחשפים באמת - מגלים את הפוטנציאל האמיתי של החיבור ביניהם, לטוב או לרע. כאן, כשהם נשענים זה על זו ונהיים תלויים אחד בשני, מתבהר מי באמת מתאים ומי לא.
זה מרחב קסום שבו פערים מתמלאים כמו פאזל מושלם: לפעמים הנוכחות של בן או בת הזוג הופכת להיות מקור כוח ולפעמים... היא חושפת סדקים שלא ראינו קודם.
המתח באוויר כמעט מוחשי כשכולם סורקים זה את זו בעיניים בוחנות - מי נמצא באיזה שלב של הקשר? מי מחובר יותר ומי פחות? איזבל, בעיני הנץ החדות שלה, מזהה מיד שכולם עונדים טבעות נישואין נוצצות מלבדה ונועם. "אנחנו לא שם", היא מודה בגילוי לב. "מהפיפי היה לכם חיבור?" איזבל שואלת את רוני ושקד עם סקרנות לא מוסתרת, "יואו איזה כיף לכם". הכוסיות מתקרבות זו לזו לחיים ראשון, וסופ"ש הזוגות רק מתחיל להתחמם.
"אני כל יום מתאהבת בעוד משהו", מודה חן, ובר וחיה פשוט נמסות. ואז מגיעה ההשוואה שריחפה באוויר לאורך כל העונה - חן חושפת שלמרות היותה רחוקה מהדת, המראה של ברק מניח תפילין דווקא מקרב אותה אל המסורת. לעומתה, חיה משתוקקת לחוויה דומה, אך יודעת היטב שאצל מור זה לא קורה, וכנראה גם לא יקרה בעתיד.
ואז קורה הרגע - כשאדרנלין ואלכוהול נכנסים לתמונה, שחר סוף-סוף מנשק את איילה (!). הייתי מוכנה לחכות עונה שלמה רק בשביל הרגע הזה - אדון "לא נמשך" פתאום משחרר את המעצורים. נראה שהיה צריך משהו שידחוף אותו אל הפינה, וזה בדיוק מה שקרה. לרגע אחד, הוא פשוט הניח בצד את כל ההסתייגויות.
אפשר היה לראות את איילה מרחפת מאושר אפילו משתי שניות של הנשיקה הזו, ובאמת מגיע לה רגע של נחת. אמנם זה עדיין לא מבטיח כלום, אבל בהחלט מעורר תקווה שמכאן דברים רק ילכו ויתפתחו.
אבל אני לא קונה את ההתפרצות של שחר. כמו שרוני כל כך נכון ציינה, כולם ב"שואו אוף" - מחצינים את ההתנהגות שלהם מול המצלמות ומול הזוגות האחרים. ובתוך כל ההמולה הזו, מי שבלטו דווקא בשקט שלהם היו מינדי ואסף, שבחרו להתבונן מהצד על כל המהומה, כצופים מהורהרים במחזה האנושי שמתרחש מול עיניהם.
מור פתאום חווה "רגע הארה" מנועם - כאילו זו הפעם הראשונה שמישהו מציע לו לנסות באמת עם חיה. מצחיק איך הקוקטייל המנצח של אלכוהול ואדרנלין שוב מוכיח שהכל אפשרי. וחיה? היא קלטה מיד את השינוי, ולבה התמלא בתקווה זהירה: "בבקשה שזה לא רק כי הוא שיכור". בניגוד חד, נועם חוטף את המציאות הקרה מאיזבל כשהיא מבהירה מולו: "אין משיכה, אין רצון". פשוט וכואב.
וכשמגיעה הישיבה הקבוצתית והם נפרדים - הבנות עם הבנות והבנים עם הבנים - האמת יוצאת לאור בלי פילטרים. כמו מכונת אמת קולקטיבית, כל הסודות המוסתרים פתאום נחשפים: החוסר משיכה המטלטל בין שחר לאיילה, איזבל שוברת את החומות ופורצת בבכי, שחר מספר על הפיצוץ, וחיה מודה שעמדה לסיים את הקשר עם מור לפני שהגיעו לסופ"ש.
הכי היה לי כואב לראות זה את אופיר, שכל כך מתוסכל מאולה, המאכזבת של העונה. אבל אז פתאום אופיר אומר "כל מה שידעתי לפני חדל מלהתקיים", הייתי בטוחה שהוא הולך להודות באכזבה, אבל במקום זאת הוא מפתיע שהוא רואה בהם "פה עומק שאין לאחרים" מה?? באמת שמעתי נכון? הלב נצבט לנוכח התמימות שלו והרצון הטוב, בזמן שאולה נראית מכונסת בעצמה, מנותקת, כאילו נמצאת במקום אחר לגמרי.
בסיכומו של פרק, הוא בהחלט עמד בציפיות. אני זוכרת שבעונות קודמות הדרמה הייתה אולי יותר סוערת, אבל כאן היה משהו מעניין - הייתה הכלה של כולם, והחיבור בין האנשים כפרטים (לא כזוגות) הרגיש שהיה זורם וטוב.
למרות שנועם היה כוכב הערב, צר לי שאיזבל ראתה רק את ההפך ממנו. "יצא ממך צד שאני לא מכירה", איזבל אומרת לנועם, "אז זה אתה כשאתה משוחרר וחופשי" והתגובה הכואבת שלה: "אני לא אוהבת את האנרגיות האלו". אם אי פעם הייתה תקווה שאיזבל תשנה את דעתה ותגלה בנועם צדדים מושכים, המפגש הזה רק העמיק את הפער. אירוני איך כולם רואים בו רק טוב ורוצים אותו לידם, בזמן שהיא לא מתחברת לשום היבט של אישיותו.
עכשיו באמת אפשר לראות איך הזוגות עברו מסע אינטנסיבי בתקופה הקצרה שהם ביחד, וכיצד כל האמת יוצאת החוצה - לטוב או לרע. אצל רוב הזוגות פתאום התרחש פרץ אהבה וחיבור, ובאמת, היה די צפוי אילו זוגות יצאו מחוזקים ואילו לא.
"הרגשתי שאנחנו ברי מזל", אומרת מינדי בכנות, ואסף מסכים, "הרגשתי לא נעים באיזשהו שלב" וזה כל היופי שבזוגות עם החיבור האמיתי - הם לא צריכים דרמות גדולות, הם עושים את זה בשקט ובביטחון.
ולסיום - למרות שהפרק מסתיים באווירת אהבה ושמחה, הפרומו לפרק הבא מבטיח שכולם עומדים לאבד את זה. השקט שלפני הסערה? נראה שהדרמה האמיתית רק מתחילה.
