ב-9 בספטמבר, שבוע אחרי שסיימו להקליט את אלבום האולפן ה-13 שלהם, "Songs of Innocence", שהופק ברובו על ידי דיינג'ר מאוס, נעזרו יו-2 בשירותיהם של אפל כדי לדחוף אותו לגרונם של חצי מיליארד בני אדם ברחבי העולם.
זה לא באמת צריך להפתיע אף אחד. עם כל הכבוד לפוזה ההומניטרית ולברבורים הפילנטרופיים, כבר שנים שבונו הוא יותר תאגיד מאשר מוזיקאי, שלא לומר יותר תאגיד מאשר בן אדם. כבר כמעט 30 שנה, אם לדייק - מיום שיו-2 הפכו ללהקה הכי גדולה בעולם, הם חיבקו את התפקיד בשתי ידיים ומאז מסרבים להיפרד ממנו.
באירוע ההשקה הגרנדיוזי של האלבום החדש של יו-2, שהתרחש במפתיע במהלך אירוע ההשקה הגרנדיוזי של אייפון 6, נודע לכל בעל חשבון אייטיונז עם מכשיר של אפל שהאלבום כבר נמצא בספריית התקליטים שלו - חינם אין כסף - בין שרצה בכך ובין שלאו, בין שביקש לשמוע את יו-2 ובין שאינו סובל את הלהקה ובכלל מעדיף אופרה או דת'-מטאל או שירי עם טורקיים.
בלי להתחשב ברצונו של האינדיבידואל, דחפו יו-2 את האלבום החדש שלהם לספריות התקליטים הפרטיות של כל מנויי אייטיונז, בצעד שלוקח את האקטים שוברי המוסכמות של ביונסה (שהוציאה את אלבומה האחרון בהפתעה) ושל רדיוהד (שהציעו למאזיניהם לשלם בעבור אלבומם "In Rainbows" כמה שהם רוצים) הרבה יותר רחוק.
אפל התחייבה להשקיע 100 מיליון דולר בקמפיין לשיווק התקליט, ואילו יו-2 שחררו את האלבום שלהם גם בהפתעה וגם בחינם למנויי אייטיונז, חודש לפני הריליס הפיזי ולמשך חודש אחד בלבד - עד הגעת הדיסקים הפיזיים לחנויות (אצלנו דרך הליקון).
החודש החינמי של יו-2 עבר, ובחברת אפל, לטענתם, מרוצים מהתוצאות: על פי הדיווח, בסביבות 81 מיליון משתמשים "טעמו" מהאלבום במהלך החודש הראשון ו-26 מיליון מהם הורידו את האלבום בשלמותו. אלא שבאפל דיווחו גם כי בשבוע שחלף מאז יציאת האלבום לחנויות, רק 25 אלף עותקים שלו נמכרו, לעומת החמישה מיליון שקנו את האלבום האחרון של יו-2, No Line on the" Horizon", שיצא ב-2009.
"אופס, נסחפנו"
מבחינת הלהקה, המהלך השנוי במחלוקת מצטרף למגלומניה הידועה של בונו, זאת שהפכה אותו לכוכב כשצעד לתוך הקהל באירוע לייב-אייד באייטיז או כששפך מיליונים על ה-Zoo TV tour בתחילת הניינטיז, אך רבים זעמו על הצעד הפולשני והחודרני הזה.
אומנם נדמה היה בתחילה שלבונו לא אכפת כשאמר "שילמו לנו" והבהיר שאפל היא "חברה שנלחמת בשביל שישלמו למוזיקאים". אלא שהשבוע הוא כבר התנצל על המהלך כשכתב בדף הפייסבוק של הלהקה: "אופס. אני מצטער בקשר לזה. היה לי רעיון יפה, אבל נסחפנו. זה יכול לקרות לאמנים. קצת מגלומניה, קצת נדיבות, קצת קידום עצמי וחשש עמוק שהשירים האלה, שהשקענו בהם את כל חיינו בשנים האחרונות, לא יישמעו".
גם הגיטריסט דה אדג' הודה: "בהחלט היו לי ספקות בקשר לזה לפני שעשינו את זה, וגם אחרי", אך הוסיף: "זה היה הדבר הנכון לעשות. זאת הזדמנות שניתנת רק פעם בחיים. לא נראה לי שמישהו
רצה לעשות את זה שוב".
לאלבום אומנם קוראים "שירים של תמימות", ונושאי השירים המאוד אישיים מחזירים את חברי הלהקה לילדותם ולנעוריהם בדבלין של שנות ה-70, אבל יש כאן מעט מאוד תמימות. בונו מן הסתם לא רואה את זה ככה. כשנשאל על ידי כתב של ה"גרדיאן" הבריטי אם אין סתירה בין הטקסטים האינטימיים באלבום לתעלול השיווקי הבומבסטי שאיתו הם יצאו אל העולם, הוא הגיב בשלילה. "לא, לא, לא, זאת הדואליות!" התעקש. "להביע אינטימיות לקהל גדול - זה מה שאנחנו עושים. זוהי מהות הרוקנרול! זה לא הקראת שירה".
בין שאתם בעד התעלול השיווקי המרושע של יו-2 ובין שאתם מתנגדים לו, אין ספק שהוא גרר את הלהקה ואת התעשייה לטריטוריות לא מוכרות. ראשית, המצעד של בילבורד סירב לקחת בחשבון את ההורדות בחודש הראשון בטענה שהמצעד לא מתייחס לאלבומים שחולקו בחינם. חוץ מזה יו-2 כמעט נפסלו מלהשתתף בטקס הגראמי הבא, כי לא שחררו ריליס פיזי בזמן לדדליין הנדרש, אבל הם סידרו את זה ברגע האחרן כששחררו לחנויות כמה עותקי ויניל במהדורה מוגבלת כדי לצאת ידי חובה.
אבל זהו, החגיגה נגמרה. בשבוע שעבר החודש החינמי של יו-2 סוף סוף הסתיים, ואפשר לסכם שהיה מרגיז - בעיקר כי הוא הכריח אותנו לדבר על יו-2 כשבעצם רצינו לדבר על דברים אחרים. הדיסקים של "Songs of Innocence" כבר בחנויות, אולדסקול-סטייל. עכשיו נראה מי יטרח לקנות אחד.