השחקנית וכוכבת הילדים בדימוס מיכל ינאי סירבה בשנים האחרונות להצעות שונות להשתתפות בתוכניות ריאליטי, בין היתר ב"רוקדים עם כוכבים" ו"הישרדות". אבל איכשהו מצאה את עצמה מככבת בריאליטי בפריים טיים של ערוץ 2 בתוכנית "הצילו! אני לא יודע לבשל" (מוצאי שבת, 21:00). 

ינאי בת ה-42, אמא לאלכס (5) ויהלי (4) מנישואיה לאיש העסקים בן מוסקל, מודה שהיא לא יודעת לטגן לילדיה אפילו חביתה ושהמטבח הוא טריטוריה זרה לה. אבל הריאליטי של קשת שימש לה הזדמנות חד-פעמית גם להפציע על המסך לצד חברתה יעל בר זוהר בסוג של קאמבק וגם להתנסות לראשונה בחייה בחוויה קולינרית. "כשפנו אלי כדי שאשתתף בתוכנית, זה נראה לי מגניב", היא אומרת, "תוכנית ריאליטי באווירה טובה, בלי הדחות ולכלוכים, והכי חשוב - ללמוד משהו שאני לא יודעת ושבסתר לבי אני מאוד רוצה לדעת. איך יכול להיות שכשאני ניגשת למטבח, כל מה שאני נוגעת בו יוצא זוועות עולם? איך ייתכן שאישה בת 40 לא יודעת להכין חביתה? ולמה כשהילדים קמים בשבת בבוקר רעבים, הם לא יצעקו פעם אחת לשם שינוי 'אמא'?" 

"לבשל? סוג של עונש"  

את הריחוק מהמטבח היא תולה בימי הילדות שלה. "היחסים שלי עם אוכל תמיד היו מורכבים", היא אומרת, "הייתי ילדה שלא אוכלת כלום, ואז נערה שלא אוכלת כלום. וגם כשאכלתי זה היה רק כי צריך. הרבה מאוד שנים לקח לי להבין שאוכל מתחבר גם לשמחה, שהוא לא נועד רק כדי לספק את הרעב, אלא יכול להיות גם אמצעי לרגש אנשים. אני לא אשכח את הפעם הראשונה שאכלתי משהו ממש ממש טעים ועמדו לי דמעות בעיניים. זה היה רגע מכונן, ההבנה הזאת של לאילו רבדים זה יכול להגיע". 

אז למה התרחקת מהמטבח? 

"בתור ילדה ונערה, ביליתי את הזמן אחרי בית הספר בדרכים - בדרך לחזרה, בדרך להצגה, בדרך לצילומים. כל הארוחות שלי היו סנדוויצ'ים או קייטרינג בצילומים, דברים מוכנים. לא נחשפתי כמעט לאיך עושים. גם בבית, כשכבר עשו, הייתה תחושה שמבשלים כי צריך לאכול ולא כי יש למי שמבשל סיפוק עצום מזה. אז איכשהו, עם השנים, למדתי לאהוב לאכול, אבל לבשל עדיין נראה לי סוג של עונש. וכדי לא להעניש את עצמי, התרחקתי ככל האפשר מהמטבח, ואם ממש הייתי רעבה אז תמיד היו לי ערימות של תפריטים שאפשר להזמין טייק אווי". 


"פתאום נהייתי סקרנית לאיך עושים את העוגה ומה מוסיפים לתבשיל". ינאי. צילום: גיא הכט

אז בעלך אחראי לבישולים בבית? 

"כשהכרתי את בן, הייתי בשוק. אם יש לו זמן פנוי, הוא ישמח להעביר אותו במטבח. הוא פורח במטבח וכולו זורח כשהוא מקבל מחמאה על משהו שהוא בישל. עד היום, כשהוא במטבח, אני מסתכלת עליו בפליאה. הוא מתנהל שם בכזאת קלילות מעוררת הערצה, שופך תבלינים, מאלתר, מכין כל פעם משהו חדש. הוא אופה, מטגן, מבשל, והכל כל כך טעים. מבחינתו, המטבח הוא הלב של הבית והוא נהנה כל הזמן לבשל לאנשים אחרים ולארח אצלנו בבית". 

לא הפריע לבן שאת לא יודעת לבשל? 

"לפני כמה שנים בן קנה לי ליום הולדתי שובר לסדנאות בישול. רמז? אולי. הימים עברו ועד שהתקשרתי לחברה כדי להירשם לאחת הסדנאות, הקו היה מנותק. הסתבר שהם פשטו רגל ואין עם מי לדבר". 

בזכות בעלה הבשלן, ינאי מעידה שההווי המשפחתי סובב לא מעט סביב אוכל. "או שאנחנו מארחים ובן מבשל, פעם איטלקי, פעם מקסיקני", היא מספרת, "או שאנחנו מטיילים בארץ, יום עכו, יום נתניה, יום חיפה. בן יושב לפני כל טיול ומצליב המלצות מאינספור אתרים, חברים, ספרים. אנחנו הרבה בענייני פנינות קולינריות בארץ והרבה חומוס כי בן מכור ואנחנו נסחפנו. אז הטיולים שלנו כוללים הרבה שווקים, כל מיני מסעדות פועלים קטנות ונחבאות שאנחנו נהנים לגלות, ומובן שאי אפשר גם בלי איזו כנאפה לקינוח". 

צילומי התוכנית, אף שדרשו ממנה להיפרד ממשפחתה לשלושה שבועות, היו מבחינתה חוויה מהנה. "היה כל כך כיף בתוכנית", היא אומרת, "היינו שם קבוצה של אנשים טובים ומצחיקים ונשארנו חברים. הרגשתי שאנחנו בסוג של טירונות, כמו בסרט 'הלהקה' - אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד. היינו סגורים שם שלושה שבועות, אבל רוב היום עבדנו כל כך קשה במטבח שלא היה בכלל זמן לחשוב על הבית או להתגעגע, ובלילות, אחרי 18 שעות צילום, התרסקנו לשינה. אבל היו פתאום רגעים שהציף אותי געגוע עד שרציתי פשוט לחזור לחדר, לארוז מזוודה ולחזור הביתה רק כדי לחבק את הילדים. היה רגע בתוכנית שבו הכנתי קרפ סוזט והריח המעולה פתאום עשה לי התקף געגוע, וכל מה שרציתי זה לברוח עם הקרפ הביתה ולהביא להם". 

מאז התוכנית את מבלה יותר במטבח?  

"אני מבשלת היום הרבה יותר טוב. אני עדיין רחוקה מלעשות הכל בקלילות ובהנאה, אבל כשדברים מצליחים זה עושה לי חשק לנסות עוד משהו ועוד משהו. לפני התוכנית לא נכנסתי למטבח בכלל. טוב, אולי רק כדי לחמם מדי פעם אוכל במיקרו. אבל בטח לא הדלקתי כיריים או הפעלתי תנור. אני לא יכולה לומר שמאז עברתי לגור במטבח אבל אני בהחלט מבקרת שם יותר: אני מכינה שניצלים, פלפלים ממולאים, כמה עוגות, סלטים, פסטות עם כל מיני רטבים. הייתי שמחה להמשיך ללמוד. אם קודם הייתי אדישה למטבח, עכשיו פתאום נהייתי סקרנית לאיך עושים את העוגה הזו ומה כדאי להוסיף לתבשיל הזה. מתחשק לי לקבל עכשיו המלצות מאנשים, אם היה אפשר, הייתי כל היום מסתובבת בארץ ולומדת מכאלה שיודעים. אבל יותר מתמיד אני מבינה וגם מתחילה להרגיש איך אוכל מחבר בין אנשים". 

מו"מ על ילד 

אף שנדמה כי ינאי קצת נעלמה מאור הזרקורים, הלו"ז שלה דווקא עמוס בעבודה. בימים אלה משמשת ינאי כפרזנטורית של חברת הרהיטים לילדים "עצמל'ה" ושל חברת "א.א מראות" העוסקת בייצור ושיווק של מוצרי זכוכית. ממש לאחרונה היא סיימה לצלם סרט קצר בהשתתפותה, "אמא שלי ואני", שאותו היא גם מפיקה. הסרט, בבימויו של שגב גרשון, עוסק במאניה דיפרסיה, בהתמודדות החולים ובני משפחתם עם המחלה ועם הבושה. הסרט הקודם שלה, "אדם", זכה להצלחה בפי סטיבלים בניו יורק, הונג קונג, ברזיל ואיטליה ועסק בבריונות ברשת. 

"לצערי, אין תמיכה של קרנות בסרטים קצרים בארץ, אבל החשיבות של עשייתם היא גדולה", אומרת ינאי, "לכן הצטרפתי לג'אמפ סטארט כדי לגייס כסף וכל מי שעוזר לנו - זו ברכה". 

על הסרט "אמא שלי ואני" היא אומרת: "אני משחקת כבר יותר מ-35 שנה, וכל חיי אני מקפידה לעשות הפרדה מאוד ברורה בין החיים למשחק. לא פעם כעסתי על שחקנים שהמשיכו לבכות מהתפקיד גם אחרי שהמסך ירד. בסרט הזה הרגשתי בפעם הראשונה שהתפקיד מזדחל אלי פנימה וזה היה מפחיד. למזלי, בן בעלי היה מספיק רגיש לראות שאני לא כהרגלי ודאג בסוף ימי הצילום לתת לי את המקום שלי ולדאוג לילדים. הסרט מאוד חזק ונוגע. אחת הסיבות שהמחלה כל כך מפחידה אותי ובה בעת כל כך מסקרנת אותי היא שהיא יכולה להופיע בעקבות משבר כמעט בכל גיל, בלי סימנים מוקדמים, בלי להבדיל במוצא או במעמד, ופשוט להרוס חיים של אדם ואת חיי משפחתו. אולי דווקא היום, משום שאני אמא, כל הפחדים והחרדות מועצמים". 

במקביל היא משתתפת בהצגה קומית חדשה, שעלתה לפני כחודש, "הרי את משובשת לי", לצד נטלי דדון ואבי דור, שגם כתב אותה. "יצא לי לעשות מעט מאוד קומדיות בחיים ואני מסכימה עם הדר לוי שאומרת שלהצחיק זה יותר קשה מלגרום לאנשים לבכות", היא אומרת, "כשאני על הבמה, בהצגה הזאת, מסיימת מונולוג והקהל שואג מצחוק זה אושר גדול, ומבחינתי זה אושר עוד יותר גדול לדעת שיום קודם גרמתי לאנשים על הסט לבכות. ההצגה מספרת על רגעים בחיי זוג נשוי - השגרה השוחקת, הוויכוחים על חינוך הילדים, העקיצות הקטנות והמאבק היומיומי לא לאבד את התשוקה. או כמו שאמרו ההורים שלי אחרי שראו את ההצגה 'מאיפה אבי מכיר אותנו?'".

ינאי נחרתה לנו בזיכרון לנצח כמלכת הילדים, אף שפרשה מהעולם הזה כבר לפני שנים. בשנים האחרונות, כאמא לשניים, היא עושה צעדים בחזרה לתחום, ובחג חנוכה הקרוב היא תשתתף ב״מותק של פסטיבל״, שהפעם מתרחש בממלכת הקרח. "אני מגלמת את מלכת הקרח שעצובה כי אף אחד לא חוגג לה יום הולדת, אז היא מארגנת לעצמה מסיבה וחוטפת את כל גיבורי האגדות מהספרים", היא מספרת, "זה מופע מקסים לילדים שאני בטוחה שדיסני היו מתגאים להגיד שזה מופע שלהם". לצדה יפזזו על הבמה גם עדי הימלבלוי, עודד פז, מיכל הקטנה ועוד. 

ובין לבין, יש עוד משהו שאולי ייכנס ללו"ז בשנים הקרובות. "בן מאוד רוצה עוד ילדים. מבחינתו זה הדבר הכי חשוב בחיים", היא אומרת, "לא שאני לא מסכימה, רק שההריונות שלי היו לא קלים. הילדים טפו־טפו בריאים וטוב לי כמו שאנחנו בקומפקטי. אנחנו נמצאים במשא ומתן על להביא עוד ילד לעולם, נראה עם הזמן".